הילדים לא כיבדו צוואת אביהם – הפסידו הכל

הקדמה:

צוואה מגלמת את רצונו של האדם מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו . אדם שאינו עורך צוואה למעשה משאיר סוגיה זו להוראות חוק הירושה הקובע מנגנון חלוקה בהתאם לקרבת בני המשפחה שנותרו בחיים למנוח.

ילדים ובני זוג הם בראש הסקאלה של היורשים, אמנם כל אדם יכול לשנות הוראת חוק זו ולהעניק בצוואתו כל רכושו אף לאדם זר .

מה שכן טוב לדעת כי אב השולל את ילדיו הקטינים ממזונותיהם יהיו זכאים לתבוע את היורש על פי הצוואה למזונות, וכך גם אישה יכולת לתבוע את כתובתה .

כל יורש לפי החוק יכול לטעון טענות נגד הצוואה החל מחוסר כשירות של המנוח בזמן עריכת הצוואה וכלה בהשפעה בלתי הוגנת עליו מצד הנהנה בצוואה, אך בדרך כלל קשה מאד לפסול צוואה בפרקטיקה המשפטית מתוך כבוד לרצון המת.

מי שעורך צוואה יכול אף להוסיף תנאי בה הנקרא "תניית סילוקין" המהווה מעין אזהרה ליורשים על פי הצוואה כי אם יתנגדו לדברי המצווה וינקטו בהליכים משפטיים אזי הם מפסידים חלקם בירושה על פי אותה צוואה לה התנגדו .

תנאי כזה יש לו משמעות רצינית ביותר כאשר לעולם לא ניתן לדעת מה יהיה גורל ההליך בבית המשפט, ורק אם ההתנגדות לכל הצוואה תצליח והיא תבוטל אזי גם תנאי זה יבוטל שאם לא כן התנאי בתוקף ואל ליורשים לזלזל בו .

וזה מה שקרה בסיפור של השבוע:

Credit Canva.com

מנחם ז"ל  היה איש אמיד בחייו ובבעלותו רכוש וממון רב . לאחר שמנחם הלך לעולמו התברר לשני בניו כי הוא ערך צוואה בה הוריש את עיקר הרכוש להם בחלקים שווים, אלא שהוא הוקיר תודה ליהודית שכנתו שטיפלה בו במסירות רבה בשנותיו האחרונות ולה ציווה את דירתו הפרטית ושליש מהכספים בחשבונו הפרטי.

ילדיו של מנחם לא רוו נחת מהאמור בצוואה והם  הגישו התנגדות לה בטענה כי אביהם ז"ל לא היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נחתנה בשל בעיות בריאות מהן סבל, וכי בכל מקרה  יהודית השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואה לטובתה.

בצוואתו פירט מנחם את רכושו הנוסף העובר לילדיו מלבד מה שהעביר ליהודית והוסיף "תניית סילוקין"  לפיה ציווה במפורש כי אם ילדיו יתנגדו לקיום הצוואה כפי שהיא, הרי שהם לא יירשו כל חלק מעזבונו, ויהודית תקבל את מלוא הרכוש.

הילדים טענות כי בידיהם אסמכתאות לגבי מצבו של המנוח ואף לסכסוך בינו לבין יהודית לרבות צו הרחקה מביתו ומשום כך לא סביר בעיניהם כי ציווה לה כל חלק ברכושו .

אלא שכב' השופט נפתלי שילה מבית המשפט לענייני משפחה בת"א לאחר ששמע את כל טענות הצדדים הגיע למסקנה כי לא היה כל מקום להגיש התנגדות לצוואה וכי המנוח היה כשיר לחלוטין וכי לא הופעלה עליו כל השפעה בלתי הוגנת,.

על כן לא רק שההתנגדות נדחתה על הסף אלא שבית המשפט קבע לבקשתה של יהודית כי הואיל והוגשה התנגדות יש להפעיל התנאי לעיל והלכה למעשה לשלול כל זכות של הבנים בירושה וכך היה תוך כדי חיובם בהוצאות משפט בסך של 20000 ₪ למגינת ליבם.

כב' השופט כתב בין היתר כי : "היה על הבנים לקחת בחשבון, לאור תניית הסילוקין, כי עליהם לפעול בתום לב ולא לעלות טענות חסרות שחר. משלא עשו כן, עליהם 'לשלם את מחיר' התנהלותם. ודוק: אין מדובר במתן עונש למתנגדים אלא בקיום רצנו הברור והמפורש של המנוח. כפי שקבע כב' השופט ברק: 'הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם'".

עוד הוסיף כב' השופט כי "לדאבון הלב, רואים אנו התנגדויות חסרות יסוד שמוגשות חדשות לבקרים. הכלי של 'תניית סילוקין' הוא כלי ראוי שיש לעשות בו שימוש ויש להמליץ על 'הכנסתו' לצוואות. ייתכן כי ככל שירבה השימוש בכלי זה והציבור יפנים, כי יש מחיר כואב להתנגדויות סרק, תקטן התופעה המצערת והרווחת של הגשת התנגדויות חסרות בסיס, שמבזות את הנפטר וגורמות לבזבוז זמן שיפוטי יקר".

תיק זה מלמד על הסיכון אותו לוקח כל מי  שמתנגד לצוואה כל עוד אין בידיו ראיות חותכות שיסייעו בידיו לשכנע את בית המשפט לתת לו את מבוקשו, כאשר הבעיה נעוצה בין השאר בזמן הקצר שהוענק למי שמתנגד להגיש התנגדותו והוא 14 ימים מיום שנודע לו על הגשת בקשה לצו קיום צוואה, בעוד ספק אם יוכל לבחון את כל הנסיבות ולטעון כל הטענות ההולמות.

ברגיל התנגדות שאין בה תניית סילוקין יכולה להידחות וההפסד של המתנגד יהיה רק הוצאות משפט שייגרמו לו אך כאשר תניה זו כלולה בצוואה מומלץ לשקול היטב האם בכלל לקחת הסיכון ולהגיש ההתנגדות מלכתחילה.

מאידך אדם הסבור כי בצוואתו הוא מטיב עם כל יקיריו רצוי שכן יוסיף תנאי מעין זה בתקווה כי הדבר ימנע סכסוך משפטי מיותר בין יורשיו בעתיד דבר שלא פעם מפרק משפחות שלמות לצערנו.

אגב כך אילו הילדים היו קטינים היו כאמור יכולים לתבוע מזונות מיהודית השכנה שזכתה בכל הרכוש של אביהם כולל זה שהיה בדעתו להוריש להם אולם הואיל והם בוגרים הם יצאו קרחים מכאן וגם מכאן.