חלוקת רכוש בין בני זוג

חלוקת רכוש בין בני זוג הקרויה גם איזון משאבים מבוססת על הוראות חוק יחסי ממון משנת 1973 הקובע מנגנון שיתוף ברור של חלוקה שווה של כל זכות או נכס שנצברה על ידי מי מבני הזוג החל ממועד הנישואין ועד לגירושין או אף מודע מוקדם יותר הקרוי המועד הקובע בדרך כלל מועד הפירוד בפועל או מועד נקיטת הליכים משפטיים.

חלוקת רכוש בין בני זוג – איך זה עובד ?

על מנת לאזן בין זכויות הממון שנצברו על ידי בני הזוג או אחד מהם במהלך הנישואין בהתאם לחוק יחסי ממון , כל צד רשאי להגיש תביעה לבית המשפט ואגב גם לבית הדין הרבני ( אך זאת במסגרת תביעה כרוכה לגירושין ) ובה בדרך כלל מבקש מינוי של מומחה ( אקטואר ) שיעריך את שווי זכויות וחובות הצדדים מכל מין וסוג וגם שמאי שישום את שווי נכסי הנדל"ן של בני הזוג ובסופו של יום בית המשפט מבצע חלוקה שוויניות של כלל הזכויות והחובות .

זכויות וחובות הצדדים כוללים זכויות במקום העבודה כמו פנסיה גמל ועוד אך גם מוניטין ו/או חובות של עסק של מי מהצדדים גם אם הצד השני לא היה מעורב בו כלל ועיקר .

יחד עם זאת החוב מחריג מספר נכסים ממסת האיזון ביניהם רכוש שהיה למי מהצדדים טרם הנישואין או נכסים שנתקבלו לזכות מי מהם בזמן הנישואין אך מקורם במתנה או ירושה . נכסים אלה קרויים "נכסים חיצוניים" .

ישנם מקרים בהם בית המשפט יכול כן לקבוע שיתוף בנכס חיצוני זאת כאשר מוכחת כוונת שיתוף ו/או ערבוב בין הנכסים החיצוניים לנכסים שנצברו לאחר הנישואין, כך לדוגמא הוספת שם בן או בת הזוג לחשבון או בניה על קרקע של אחד הצדדים או מיזוג הכספים טרם הנישואין עם כספים משותפים ורכישת נכס משותף .

כל מקרה נדון ומוכרע על ידי בית המשפט לגופו בהתאם לנסיבות ואין כלל ברזל בהקשר זה מלבד הנטייה עת המדובר בדירת מגורים בה התגוררו הצדדים להקל על הצד הטוען לשיתוף אלא אם לא הייתה כל כוונת שיתוף וכו' ועל כן למרות שקיימים מקרים רבים בהם בית המשפט מכיר בשיתוף של בני הזוג בבית ישנם מקרים אחרים שלא כך הם פני הדברים.

מה דין בית המגורים ?

רבות מהתיקים בבתי המשפט מתנהלים סביב זכויות בבית מגורים כאשר קיימת טענה שהבית נבנה או נקנה לפני הנישואין והגם שהחוק מחריג נכס מלפני הנישואין עדיין ניתן להוכיח כוונת שיתוף שתקים עילה לבן הזוג הלא רשום לקבל חלק בבית המוגדר כ "גולת הכותרת " אך אין הדבר אומר כי לעולם הבית מתחלק בין השניים וכל מקרה מבחן לגופו .

ההלכה הפסוקה בענייו זה נקבעה בבע"מ 1398/11 שם נקבע בין השאר כי : " כחברי השופט דנציגר, אף אני סבור כי כוונת הצדדים למכור את דירת המגורים ולהשתמש בכספי התמורה – כפי שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה – מהווה "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס טענת שיתוף ספציפי.

ועוד נקבעו מספר פרמטרים מנחים שיסייעו בקביעה האם הייתה כוונת שיתוף או לאו : "לטעמי, לצורך משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי יש להקל לגבי דירת המגורים לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג…..מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

( – ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

( – ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה…

 ( – ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

( – ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

( – ) התנהגות הצדדים – אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

חלוקה לא שווינית :

ברגיל החלוקה של הזכויות היא שווה אלא שהחוק ( סעיף 8 לחוק יחסי ממון) מסמיך את בית המשפט להורות על חלוקה לא שווינית במקרים המתאימים והגם שהמדובר בחריג של הכלל ישנם מצבים שאכן סעיף זה מסייע לעשיית צדק לדוגמא במקרים של אלימות קשה .

כיצד לדאוג לחלוקה שווה:

כשאתם ניצבים במאבק משפטי סביב הרכוש המשותף הליווי המקצועי של עורך דין מנוסה בדיני משפחה שיודע לפרוס בפניכם הכל על השולחן מחד ומאידך יודע כיצד להשיג כל המידע הדרוש אודות הצד השני יבטיח לכם כי תקבלו את המגיע לכם על פי החוק.