Facebook Whatsapp

לקביעת פגישת ייעוץ

השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר

    "מחיר הבגידה" בהליכי גירושין

     

    אין ספק כי בגידת מי מבני הזוג בשותף דרכו בנישואין הינה עניין כואב מנשוא שיש לו השלכות נפשיות ורגשיות למכביר אך השאלה שננסה לענות עליה במאמר מקיף זה היא האם כשהבעל או האישה רועים בשדות זרים ישנן תוצאות משפטיות כלשהן במסגרת הליכי הגירושין או לאו ? האם לדוגמא מי שבגד מפסיד זכויות ברכוש המשותף ? והאם מה שנגד זכאי לפיצוי ? האם יש משמעות לבגידה בנוגע למשמורת ומזונות ילדים ? האם יש תוצאה משפטית ישירה של מעשה הבגידה של הגבר או של האישה ?

     

    האם יש קשר בין בגידה לבין משמורת ומזונות קטינים?

     

    פעמים רבות הצד הבוגד ברעהו במיוחד ככל שהמדובר באישה השייכת למגזר סגור יחסית שאינו בוחל באמצעים להביע את שאט נפשו ממעשה הבגידה שלה, חוששת מפגיעה הצפויה לה בשאלת המשמורת של הילדים המשותפים לה ולבעלה הנבגד או בשאלת זכאותה למזונות הילדים …חשש זה אין לה על מה לסמוך .

    מלבד אי הנעימות הכרוכה בבגידה בעיני הציבור ופעמים רבות גם בעיני הילדים שלא אחת הצד הנבגד יודע לספר להם ואף לפרט בפניהם את מעללי הצד הבוגד דבר שהוא חמור בפני עצמו לנפשם העדינה של הקטינים, הרי אין כל משמעות משפטית למעשה הבגידה של מי מההורים בהקשר זה ושאלת משמורת הקטינים וחלוקת זמני השהות עמם אין לה שמץ של קשר לבגידה כשלעצמה , וכך גם שאלת החיוב במזונות קטינים או גובה הסכום אינה מושפעת בשום אופן משאלת הבגידה כך שהאב לא ישלם יותר מזונות באם יוכח כי בגד באשתו והאישה לא תפסיד מזונות ילדיה חרף הבגידה.

    באשר לקביעת משמורתם של ילדים כאמור, העיקרון המכריע הוא עקרון טובת הילד, והוא העומד כעיקרון ראשון במעלה ולא שאלת הבגידה.  ראה בהקשר זה דנ"א 7015/94 היוהמ"ש נ. פלונית, פ"ד נ(1) 48 (1995). וראה גם, בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית סעיף 11, טרם פורסם, ניתן ביום 1.5.2006:"עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים".

    כך גם בשאלת המזונות שגם היא נוגעת לטובתם מבוססת על חוקים המסדירים את היקף החיוב שאין בינו לבין הבגידה כל קשר .

     

    פיצויים בגין בגידה? האמנם !

     

    באחד התיקים שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון שם בעל שנבגד הגיש תביעה נגד המאהב בגין הנזק שנגרם לו בשל ניאופה של אשתו בו ולאחר שתביעתו בבית המשפט לענייני משפחה וערעורו בבית המשפט המחוזי נדחו, קבע בית המשפט העליון כי דין בבקשת רשות הערעור שהגיש הבעל להידחות על הסף משאין לו כל עילת תביעה בדין כנגד המאהב כפי שהטעימו כב' השופטים י' דנציגר, י' עמית, א' שהם בע"א 8489-12 מיום 29/10/2013:

    "קיצורו של דבר, כי טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים לטעמי הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי. לצד האינטרס החשוב של שמירה על התא המשפחתי, יש לזכור כי אנו עוסקים בתחום המעוגן בחיי הרגש. בגידה לחוד, ותוצאות ממוניות לחוד. כפי שאין לבגידת מי מבני הזוג נפקות בשאלת השיתוף ברכוש או איזון המשאבים" (ראו, לדוגמה, ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829, 832 (1978); בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני (8.10.08)); וכפי שאין להחיל על החוזה המשפחתי קני מידה חוזיים-מסחריים (דברי השופט ריבלין בעניין פלונית בפסקה 6), כך גם אין להחיל בנושאים אלו סטנדרטים של דיני נזיקין, ובנקודה זו אנו חוזרים להוראת סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין עליה עמדנו לעיל."

     

    ומה לגבי חלוקת הרכוש המשותף האם הבוגד נפגע בשל ניאופו?

     

    ובכן שאלה זו מעסיקה ככל הנראה את הזוגות ואת בתי המשפט מאז ומעולם ודומה כי טרם הגיעה הסוגיה את קיצה ואם כי ברמה העקרונית פסיקת בית המשפט העליון מקדמת דנא הדגישה כי אין כל קשר לשאלת האשם בפירוק התא המשפחתי בגידה או כל מעשה פסול אחר ולבין חלוקת הרכוש המשותף הרי , עדיין כל מקרה נבחן לגופו ולאחרונה היו מקרים בהם כן נשמע וכאילו אישה שבגדה בבעלה מפסידה רכוש אך צריך להעמיד דברים על דיוקם .

    על מנת להסר ספק באשר לדין החל בעניין חלוקת הרכוש המשותף גם בין כותלי בתי הדין הדתיים , הרואים בגידה בעיקר זו של אישה עפ"י הדין העברי משום עבירה הלכתית חמורה ביותר הנקראת ניאוף, הרי יש לציין כי בבג"ץ בבלי ( בג"ץ 1000/92, בבלי נ. ביה"ד הרבני, מח(2)) נקבע כי חוק יחסי ממון, המורה על חלוקה שווה של הזכויות הרכושיות בין בני זוג, מחייב גם את בתי הדין הרבניים במסגרת חלוקת הרכוש . בהלכה זו נקבע בין השאר כי: "הלכות שיתוף הנכסים הן דין בישראל. הן חלק ממשפט המדינה. על-כן, הן חלות בכל ערכאת שיפוט בישראל. הן חלות גם בבית-דין רבני. ודוק: דין זה חל בבית הדין הרבני לא משום שחוק כנסת קובע זאת במפורש. דין זה חל בכל ערכאות השיפוט – לרבות בתי הדין הדתיים – משום שהלכה פסוקה של בית המשפט העליון היא דין בישראל. לשם שלילת תחולתה בערכאת שיפוט מיוחדת נדרש דבר חקיקה מיוחד, הקובע זאת במפורש. דבר חקיקה כזה אינו קיים בישראל" (שם, עמ' 246).

    והנה חרף בג"צ בבלי והוראותיו המפורשות ראה בעבר בית הדין הרבני האזורי ובעקבותיו גם בית הדין הרבני הגדול להחריג זכויות סוציאליות של הבעל ממסת הרכוש המשותף רק בשל בגידת אשתו בו אלא שהאישה לא שקטה על שמריה והגישה בג"צ נגד ההחלטה הסותרת את הלכת בבלי ואכן בית המשפט העליון מצא כי הצדק עמה וכך היה בבג"צ 8928/06 פלונית נ´ בית הדין הרבני אשר ביטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול וקבע שהזכויות הסוציאליות של הבעל יהוו חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג, ללא קשר לבגידה של האישה וכדבריו : "קביעות בית משפט זה לפיהן אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף, כוחן יפה בין אם הרכוש הוא משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון, שהרי הזכויות הסוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת אשר נצברו במהלך תקופת עבודתו של בן הזוג. לפיכך, נסיבות המקרה שבפנינו אינן מצדיקות סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים."

    בג"ץ קבע כי אין להעניש אדם על חלקו בפירוק היחסים: "פירוק התא המשפחתי הוא אירוע קשה וכאוב עד מאד. במקרים מסוימים, ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים מזו שנושא בה בן הזוג השני. אולם, אין להתמודד עם הקושי שבפירוק, ועם אשמתו של מי מהצדדים, בדרך של פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג. יתרה מכך, תכופות יש קושי לדבר בהקשר זה במונחים של "אשמה". פירוק הנישואין הוא תוצאה של נסיבות מורכבות ובגידה כשלעצמה אינה הופכת את אחד מבני הזוג לאשם הבלעדי."

     

    האם חל כרסום בהלכה זו בימינו? 

     

    למעשה ההלכה מפתחו של בית המשפט העליון לא השתנתה עד כה אלא שבשנת 2018 ובשנת 2019 יצאו מפתחו של בית הדין הרבני שני פסקי דין ( שהגיעו לבג"צ) במסגרתם דומה כי בית הדין אכן ראה בבגידתה של האישה כשיקול לגריעת חלק מזכויותיה ברכוש המשותף בין השאר בעוד בית הדין מתבסס על פסיקה אחרת של בית המשפט העליון העוסקת במושג חדש פרי יצרו בשם "שותפות מחולשת" כפי שנקבע (בבע"מ 8206/14) שעל בסיסה בית הדין נאחז בעודו גורע מזכויותיה של האישה שעמדה לפניו.

    למען הסברת האוזן יובהר כי בפסק דין זה, בית המשפט העליון אישר פסק דין של בית המשפט למשפחה הקובע חלוקה לא שוויונית לטובת הבעל בעקבות בגידת האישה בשיעור של 70% / 30% ושם נקבע כי : " בהקשר זה אציין כי בניגוד לטענתה של המבקשת שמינוח השיתופיות המוחלשת, או השיתופיות לשיעורין, מטיל “אשמה” ובענייננו בה, הנה במישור האזרחי – להבדיל מן המציאות הקונקרטית – עובדתית ומן המישור הרגשי הטעון אשר תחושות אשמה והאשמה מצד זה או זה יתכנו בהם – אין מדובר ב”אשמה”, ולא רכיב מעין זה הוא כשלעצמו המשפיע על איזון המשאבים. לעומת זאת, במישור העובדתי ברי כי התנהגותם של בני הזוג יש בה כדי להעיד על המועד בו חל הקרע המשפטי ביחסים, ומשכך, עשויה היא לשמש נסיבה מיוחדת הבאה בגדרו של סעיף 8 לחוק, והמאפשרת הפעלת הסמכות המיוחדת לחלוקה שאינה שויונית כליל: מתוך שכך, יש לבחון בכל מקרה את טיב הקשר הזוגי ונסיבותיו, ויש ליתן משקל נכבד לאוטונומית הרצון ולמצער למודוס ההתנהגות בפועל של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם; ונודה כי אין בידי בית המשפט להיות בוחן כליות ולב ולקבוע מה היו שיקולי כל צד, אם סוג של שלמות משפחה למען הילדים, אם נוחות כלכלית, אם שיקולים חברתיים ואם עירוב של אלה או חלקם; ועל כן “אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות” (ראו עניין פלוני 2006; ע”א 1680/03 לוי נ’ ברקול, פ”ד נח(6)841 (2004)). בנידון דידן, על רקע הנסיבות המיוחדות של בעלי הדין, דומה כי הוכח שכוונת השיתוף בעניינם הייתה כזו המצדיקה חריגה מחלוקה שויונית, בהיותה מוחלשת או לשיעורין.

     

    פסק דין – הבוגדת 1 :

     

    בפסק דין הראשון של בית הדין הרבני שזכה לכינוי פסק דין הבוגדת שיצא מפתחו של בג"צ ביום 18/11/18 (בג"ץ 13/4602) במסגרת פסק דינו על בערעור על בית הדין הרבני הגדול שדחה את טענותיה של אישה שהוכח כי בגדה בבעלה בדירת מגורים שהביא עמו טרם הנישואין דחו כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ וכבוד השופט א' שטיין את העתירה מה שגרם למהומה תקשורתית וכאילו בית המשפט העליון למעשה מסכים או שינה את ההלכה הפסוקה וכי כן ניתן להעניש מי שבגד ולפגוע בחלקו ברכוש המשותף, אלא שקריאה מעמיקה של פסק הדין תלמד כי לא כך היה ובסך הכל בית המשפט העליון הסכים כי בנסיבות העניין לא היה שיתוף בין הצדדים באשר לדירת מגורים שהביא עמו הבעל טרם הנישואין וזאת ללא כל קשר לבגידה אם כי הוא התייחס לאמירתו של הרב עמוס במסגרת פסק הדין של בית הדין הגדול אשר הטעים שם כי גם בגידת האישה בפן הדתי אינה מעדיה על שותפות, אלא שלא זה היה עיקר הנימוק לשלילת זכויותיה ועל כן גם בג"צ לא התערב בהכרעה שלמעשה לא שללה שום זכויות ברכוש המשותף אלא פשיטא קבעה כי אותה דירה אינה משותפת ונותרה בבעלותו של הבעל משהייתה רשומה על שמו גם עובר לנישואין .

    יחד עם זאת, בית המשפט העליון הטעים אודות מצבים בהם כן ניתן יהיה לשלול זכויות בשל בגידה שם בנימוקיו : "ודוק: איני בא לומר כי לנושא הבגידה לא יכולה להיות אף פעם השלכה בסכסוך הרכושי בין בני זוג, אולם בחינת הדברים צריכה להיעשות באספקלריה של הדין האזרחי לצורך בחינת השאלה אם יש מקום להחיל את חזקת השיתוף או את השיתוף הספציפי בנכס. כך, אינני שולל כי ייתכנו מקרים בהם בגידה ממושכת תעיד על היעדר שיתוף בין בני הזוג (ראו בג"ץ 00/3995 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(6 (883) 2002 .(באותו מקרה היה מדובר בבגידה שנמשכה 12 שנים מתוך 17 שנות נישואין, ובית הדין דחה את תביעת האישה לשיתוף ספציפי בדירה שהובאה על ידי הבעל לנישואין; וכן השוו לבג"ץ 17/7940 הנ"ל, שם הדגיש בית הדין הרבני את "חלון הזמנים הקצר שבמהלכו יכול היה להיווצר השיתוף […] באותה עת כבר התגלעו קשיים ביחסי בני הזוג"). אלא שבמקרה שלפנינו היה זה הבעל שכתב בתביעת הגירושין, לאחר כ-31 שנות נישואין, כי "בחודשים האחרונים" לעותרת יש בן זוג אחר. הצדדים גם הסכימו כי מועד הקרע לצורך החישוב האקטוארי יהיה שנת 2013 ,ולא קודם לכן. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בגידה עשויה לשים קץ לשיתוף "אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף" (ע"א 77/264 דרור נ' דרור, פ"ד לב (1).

     

    פסק דין – הבוגדת 2 :

     

    והנה בית הדין הרבני הגדול שככל הנראה קיבל אומץ מאי התערבות בג"צ בפסק דין "הבוגדת 1" הגם שכפי שהוסבר לא הבגידה למעשה גרמה להפסד זכויותיה של האישה באותו מקרה מוציא פסק דין חדש תחת ידיו ביום 29/8/19 במסגרתו באופן חד משמע הפעם גורע בית הדין 30% מחלקה של האישה שבגדה בבעלה ברכוש שנצבר החל ממועד הבגידה ועד הגירושין , כך היה בתיק 992261-3 מפי הדיינים הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי שם בין השאר כדי להצדיק את החריגה הסתמכו הדיינים בין היתר על פסיקת בית המשפט העליון בדבר השותפות המוחלשת שהובא לעיל, שם הדיינים קבעו חלוקה לא שוויונית לטובת הבעל מהמועד בו התגלתה הבגידה ועד הגירושין .

    בית הדין בתיק זה כי: "לנוכח האמור, ומתוקף סמכותנו לפי תקנה קנג לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, ועל פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, אנו סבורים כי בנסיבות העניין ועל פי שיקולי צדק והוגנות ראוי לקבוע כי מיום הנישואין, כ"ג באב תשל"ו (19/08/1976), ועד ליום י"ט באייר תשס"ב (01/05/2002) – היום שקבע ביה"ד האזורי כמועד שבו התבסס הקשר של האישה עם הגבר הזר – איזון הנכסים יהיה באופן שווה. על פי כתבי הטענות בערכאה קמא נראה כי אין חולק שלאיש הצטברו בתקופה הרלוונטית נכסים רבים יותר מהאישה. על כן, יחושב שווי הנכסים שצבר כל אחד מבני הזוג מהתאריך שנקבע למועד תחילת השיתופיות המוחלשת (כ' באייר תשס"ב (02/05/2002)) ועד למועד הגשת תביעת הגירושין בין הצדדים (כ"ו בתשרי תשע"ד (30/09/2013)), וההפרש של עודף הנכסים שהצטברו לאיש על פני הנכסים המועטים יותר שהצטברו לאישה יחולק ביניהם ביחס של 80% לאיש ו־20% לאישה.

     

    ומה בכל זאת ה"מחיר" הכלכלי הבטוח כתוצאה מבגידה? 

     

    על דבר אחד אין ולא יכול להיות ויכוח . הוכחת הבגידה שאינה דבר קל בפני עצמו בין כותלי בית הדין הרבני מקימה עילה לחיוב בגט ויש לה משמעות ברורה בשתי סוגיות העומדות על הפרק, מזונות אישה וכתובתה.

    בעל המוכיח כי אשתו בגדה בו מה שנקרא בהלכה "ניאוף", יביא בכך לשלילת מזונותיה ככל שהיא זכאית להם ממנו בהנחה ואינה משתכרת למחייתה (להבדל ממזונות ילדים כאמור שאין ביניהם לבין הבגידה שום קשר) ובנוסף היא מפסידה את כתובתה – עיקר ותוספת כתובה – וכמובן שבצדק אישה שנאפה בבעלה לא תזכה בסעדים אלו, הרי חיוב בכתובה נובע מהעיקרון ההלכתי של ""לא להוציאה קלה בעיניו" ואם האישה בוחרת בעצמה להוציא את בעלה מחייה בעודה נותנת עינה באחר הרי אינה יכול לזכות במזונות ממנו או בכתובה.

    במקביל, גבר שמוכח כי בגד באשתו "רועה זונות ומוציא ממון" לרב יחויב בתשלום הכתובה אלא אם כן האישה מחלה לו ושבה לחיות עמו בשלום בית לאחר ידיעתה אודות הבגידה. חשוב להדגיש כי בבגידה של הבעל יש להוכיח כי הוא גם הוציא ממון על הפילגש על מנת לחזק את העילה לחיוב בכתובה והוכחה זו אינה קלה במבחן ההלכתי של "מכחול בשפופרת".

    אין באמור בכתבה זו כדי למצות את כל הסוגיות הנוגעות לנושא זה ואין בה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני.

    לקביעת פגישת ייעוץ

    השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר



      ייצוג משפטי בענייני גירושין ומשפחה נוספים

      פיצויים בין בני זוג

      שאלת הפיצויים מבוססת על שאלת הנזק ושאלת הנזק תלויה בשאלת האשם ושאלת האשם תלויה באחריות המושגית של האדם כלפי רעהו ובין לבין הקשר הסיבתי, האשם...

      המשיכו לקרוא >

      מזונות ילדים

      עד ליום 19/7/17 דיני המוזנות בישראל נפסקו על פי הדין האישי של ההורים כך שלפי הדין העברי חויב האב במזונות ילדיו עד הגיעם לגיל 15...

      המשיכו לקרוא >

      חלוקת זמני שהות

      משמורת ילדים, אחזקת ילדים או בביטוי הנכון בימינו חלוקת זמני השהות בין קטינים לבין הוריהם לאחר שאלו נפרדו או התגרשו זמ"ז הינו אחד הנושאים הרגישים...

      המשיכו לקרוא >

      לקביעת פגישת ייעוץ

      השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר

        קידום אתרים לעורכי דין
        Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support