על הבגידה ועל הכתובה

יא בוגד: רק מזמוזים ונשיקות !? תשלם כתובה

מתוך פסק הדין של הדיינים : "וכי בעל שנמצא לבד בדירת הצדדים עם בחורה בשם ל', ושניהם ערומים ולא יתבוששו, האם יהיה מי שיעלה בדעתו שהיו שם רק 'מזמוזים ונשיקות'?,

הקדמה:

גירושין על פי הדין העברי הם לעולם עניין של רצון הדדי של שני בני הזוג .

בהעדר הסכמה הצד המבקש להתגרש בניגוד לרצון רעהו, חייב להוכיח קיומה של עילת גירושין דבר המקנה סמכות לבית הדין הרבני להטלת סנקציות למען סידור הגט הלכה למעשה.

במסגרת ניהול תביעת הגירושין עומדת על הפרק גם ההכרעה בשאלת חיוב הבעל בכתובה ותוספתה.

הכלל הוא כי כתובה יש לשלם, אלא אם כן קיימת עילה לשלילתה וקיים קשר הדוק לרב בין עילת הגירושין לבין שאלת החיוב בכתובה.

אחת הסוגיות המתעוררות בדרך כלל היא גם שאלת גובה סכום תוספת הכתובה כאשר מקובל לטעון כנגד סכום גבוהה במיוחד כי אינו מחייב משנעשה למען הכבוד וללא כל יכולת באמת למימוש ובמצב דברים זה בית הדין מוסמך לקבוע סכום אחר במקום הסכום הנקוב בכתובה עצמה ובדרך כלל הסכום  הנהוג  עומד ע"ס של 120,000 ₪ ועד 180,000 ₪ .

אחת מעילות החיוב בגט ובכתובה היא כמובן בגידה של הבעל או מה שנקרא בהלכה היהודית – "רועה זונות".

אגב כך הוכחת בגידה אינה דבר קל בשל דרישת ההלכה להוכיח מעשה של "מכחול בשפופרת" משמע קיום יחסי מין מלאים , מה שלרב לא תמיד יכול אחד הצדדים להוכיח מפאת מגבלות הפגיעה בפרטיות ובכלל מכח היות הדברים בצנעה ואל בפרהסיה.

קיים קשר בין הסכום של הכתובה לבין זכויות סוציאליות שהבעל יצטרך לשלם לאשתו המקוזזים ממנה ככל שסכום הכתובה גבוהה מהם – אין כפל תשלומים.

והנה המקרה של השבוע:

רמי וניצה זוג טרי שהתחתן אך לפני 3 שנים , כבר הגיעו לפתחו של בית הדין הרבני בתביעת גירושין שהגישה ניצה שלטענתה בחיר ליבה בוגד בה "על ימין ועל שמאל" ומשכל הוא חייב גם לשלם לה את מלוא כתובתה בסך של 100,000 ₪ .

רמי הכחיש נחרצות את טענותיה של אשתו כי אי פעם בגד בה והטעים כי יחסי הצדדים עלו על שרטון שלא באשמתו והיא אף עזבה אותו ומזה מספר חודשים הם פרודים .

במסגרת הדין שהתקיים בבית הדין הרבני בתל אביב הציגה ניצה להפתעתו של רמי סרטון וידואו בו מופיע בעלה היקר עם אישה זרה בתוך דירתם כשהם עירומים , סרטון שבית הדין נמנעת מלצפות במלואו אלא רק בתחילתו .

רמי שהכחיש את הבגידה ומאחר והדיינים לא צפו בכל הסרטון מטעמי צניעות , המשיך בטענתו כי לא בגד באשתו האהובה והאו אף תבע שלום בית עמה ולדידו בינו לבין אותה גברת לא היו יותר  מאשר "נשיקות ומזמוזים " ולא קיימו יחסים מלאים , זאת לאחר שהבין שהדיינים לא צפו בכל הסרט והיה נוח לו הדבר.

מנגד ניצה שהתבררה כי אל פראיירית בכלל ועשתה שיעורי בית טובים הצליחה לאסוף כמות של הודעות של בעלה עם נשים אחרות באמצעות הפיסבוק מהן בוודאי שהיה נלמד מהי מטרתו וכן היותו חבר בקבוצות שונות ל" רווקים ורווקות בזמן קורונה" ו"פוליאמוריה ויחסים פתוחים" ומעבר לכך אף מצאה חשבוניות על תשלום לטינדר לאורך השנים.

שוב רמי המשיך בהכחשתו וטען כי הדברים נעשו לאחר הפירוד משחשב "לתומו" כי אינו חייב נאמנות לאשתו לאחר שנפרדו, אלא שבבחינת ההוכחות היה ברור שהכל נעשה לפני הפירוד בפועל הגם שההוכחות הגיעו לידיה של ניצה לאחר מכן.

לאחר ששמעו את הצדדים ובחנו את הראיות קיבלו, אב בית הדין צבי בן יעקב והדיינים הרב יצחק הדאיה והרב משה בצרי  את תביעתה של ניצה לגירושין וחיוב בכתובה בד בבד עם דחיית תביעתו של רמי לשלום בית ולגביו אף קבעו חד משמעית  כי : "מדובר בבעל שמשקר לאישה ולבית הדין… כך גם דבריו על רצונו בשלום בית, הכל דברי שקר".

הדיינים תהו מאד על טענתו של רמי כי אותו מפגש עם אותה אישה זרה בבית הצדדים לאחר שהוא ביקש מניצה לחוגג את חג הפסח בנפרד אצל הוריה , וכאילו הסתכם במזמוזים ונשיקות וכדבריהם: "וכי בעל שנמצא לבד בדירת הצדדים עם בחורה בשם ל', ושניהם ערומים ולא יתבוששו, האם יהיה מי שיעלה בדעתו שהיו שם רק 'מזמוזים ונשיקות'?

עוד ציינו כב' הדיינים כי עורך הדין של רמי התאמץ לטעון שלניצה אין עילת גירושין למרות כל האמור לעיל בין היתר משום שהסרטון לדידו צולם לאחר שנפרדו, אלא שטענתו נדחתה כאמור והם קבעו כי המעשה היה טרם הפירוד מחד ומאידך ההתנהלות מלמדת כי אין זו פעם ראשונה כי אכן רמי בגד באשתו וכי הוא בבחינת "רועה זונות" שיש כן לחייבו במתן גט ובתשלום דמי הכתובה המלאים .

מכל אלה חויב רמי לתת גט לניצה ולשלם לה מלאו כתובתה כאמור בסך של 100,000 ₪ .