נישול ההורים מהרכוש

                                           אל תשלכני לעת זקנה

הקדמה:

ברגיל כל אדם יכול לתת לכלא חד אחר בחייו מתנות ולא משנה מה ערכן וכן יכול לערוך צוואה ולצוות לאחר כל אשר יעל על רוחו זאת זכות טבעית שלא ניתן לשלול .

במציאות מתנות ניתנות בדרל כלל בין בני משפחה במיוחד מהורים לילדיהם.

כאשר המתנה מוענקת לאדם זר או רק לאחר הילדים תמיד עולה החשש או החשד שמא הדברים אל נעשו בצורה תקינה למרות שהדבר כשלעצמו לא מהווה עילה מספקת לביטול אותה העברה אלא שיש להתחקות אחר מעשיו של נותן המתנה סיבותיו ומצבו.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר באדם מבוגר עם בעיות בריאות הפוגעות ביכולת השיפוט שלו , מונח שלא קל להגדרה ואין די בגיל כשלעצמו או בקיומה של מחלה מסויימת בכדי לשלול את יכולתו של האדם וכשירותו .

לפי חוק המתנה מהרגע שהמתנה מסתיימת ולדוגמא נכס שהועבר לבעלות במתנה נרשם על שם מקבל המתנה אזי הדרך לביטול המתנה היא קשה עד כמעט בלתי אפשרית.

כאשר אדם נותן מתנה בעוד קיים חשד שמא מאן דהוא השפיע עליו או ניצל את חולשתו או תלותו בו או לא היה כשיר בזמן אמת לדעת מהות מעשיו ותוצאותיהם , אזי ניתן לפנות לבית המשפט בהליך מתאים בדומה למה שקורה בהתנגדות לצוואה כאשר ישנן אותן טענות ולבקש לבטל את הפעולות שנעשו שלא כדין.

במידה וקיימת מחלוקת בין בני המשפחה בית המשפט ככל שמתברר בפניו כי האדם אכן אינו במיטבו ולא יודע לנהל את ענייניו ממנה אפוטרפוס לאותו אדם בדרך כלל עמותה חיצונית שתבחן את מצבו ותגן על האינטרסים שלו מפני קרוביו המנסים לחלוק בירושה שלו בעודו בחיים.

והנה המקרה של השבוע:

סימה שתיבדל לחיים ארוכים אמא לשלושה ילדים לקתה בדמנציה ( שטין ) לפני מספר שנים ומצבה החמיר סמוך לסוף שנת 2015 והיא נזקקה לטיפול צמוד של מטפלת ומעקב רפואי .

בשנת 2018 גילה הבן משה כי אמו האהובה העבירה מספר נכסים לבעלותה הבלעדית של אחותו גילה בשווי של מליוני ₪ מלבד כספים שהיא משכנה מחשבונה בשווי של מאות אלפי ₪ בשנים האחורנות בין 2015 עד 2016 .

גילה טענה כי הייתה הבת האהובה של האם וכי הענקת המתנה נעשתה מתוך הערכה לטיפול שלה בה לאורך השנים להבדל מהאחים שאחד מהם חי בארה"ב ומשה שאינו פנוי לצרכיה.

משה הכחיש בתוקף את הדברים וטען כי גילה אחותו ניצלה דווקא את התלות של אמו בה ואת חולשתה וכי אף סביר להניח כח בשנים אלו לא הייתה מודעת למעשיה ועל כן דין המתנות שניתנו להתבטל.

משה הגיש בקשה למינוי אפוטרפוס לאמו ואכן כך היה ובית המשפט מינה קרן מהמדינה שתנהל את ענייניה של סימה לאחר שנקבע כי אינה מסוגלת לכך.

בית המשפט מינה אף מומחה שיבחן מאיזה מועד אכן סימה הפסיקה להיות כשירה לפעול באופן עצמאי והמומחה קבע כי כבר בשנת 2015 מצבה התדרדר למרות שעדיין הייתה מסולגלת להבחין בטיב מעשיה אלא שמחודש 12/15 לפני התיעוד הרפואי היא כבר הפסיקה להיות כשירה בכלל ומשכך הקרן הגישה תביעה כנגד גילה לביטול ההעברות שנעשו לטובתה.

בית המשפט בחן את ההעבורת והמשיכות שבוצעו ואת המועד שהדבר נעשה וקבע כי כל העברה שנעשתה לאחר חודש 12/15 מבוטלת היא לאור מסקנות חוות הדעת משלא ידה האמא להבחין בכלל בטיב מעשיה לרבות תוצאות חתימתה על המסמכים שהוחתנה עליהם.

בנוסף ולאחר שכב' השופט העמיק במסקנות חוות הדעת ולמרות שמגרש יקר הועבר לגילה בתחילת שנת 2015 משמע לפני הגדרתה כחסרת כושר שיפוט, קבע בית המשפט כי העובדה כי סימה הייתה חלשה , תלותית וסובלת מדמנציה יש לה משמעות על פעולותיה בדומה למי שעורך צוואה תחת השפעה בלתי הוגנת ועל כן אף ביטל את העבתר המגרש שנעשתה במועד מוקדם יותר .

פועל יוצא מכך כל הרכוש שהועבר לידי גילה בוטל וחזר להיות רכושה הבלעדי של סימה שבבוא היום יחלוק בין כלל ילדיה לאחר אריכות ימים בחלקים שווים.

עוד בנוסף בית המשפט חייב את גילה להשיב לחשבונה של האם סכום של כרבע מליון ₪ מתוך סך כולל של כ- 600,000 ₪ שמשכה לאחר שהתחשב בטענתה כי הכספים נועדו לכסות צרכי האם אותם העריך בית המשפט בסך של 12000 ₪ בחודש כולל תשלום למטפלת .

כב' השופט עובד אליאס מבית המשפט למשפחה בראשון לציון מתח ביקורת על התנהלות שני האחים וכתב כי היא הייתה רחוקה מהציווי "אל תשליכני לעת זקנה".

ביתר שאת הביע כב' השופט תרעומת על מהלכיה של גילה של חסה על מצב של אמה גרמה לה בדרך ערמומית לחתום על מסמכים שנישלו אותה כמעט מרכושה כולו והכל מתוך רדיפת בצע וניצול ציני ואכזרי של מצבה הבריאותי ותלותה בה .

בית המשפט חייב את הבת "האוהבת" בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ .