חלוקת זמני שהות בין הקטינים לבין הוריהם

חלוקת זמני השהות בין קטינים לבין הוריהם לאחר שאלו נפרדו או התגרשו זמ"ז הינו אחד הנושאים הרגישים ולפעמים הקשים ביותרהמעסיקים לא מעט את הערכאות המשפטיות בישראל , בעוד ברור מאליו כי אהבת ההורים הטבעית לילדים מניעה אותם אמנם לצערם של הילדים דווקא אהבה עזה זו לפעמים גורמת לשני ההורים או לאחד מהם להשתמש בילדים ככלי ניגוח בכדי לפגוע בהורה האחר בעודו מערב את הקטינים בסכסוך המשפטי כך בדרך כלל קורה כשבבסיס הסכסוך בין בני הזוג קיימת טענה לבגידה של מי מהם .

אין ספק כי עירוב הילדים בסכסוך גורם להם לנזק רב ולפעמים אף בלתי הפיך ולעומת זאת הורים שיודעים להפריד בין הסכסוך המר שבין שניהם לבין ראיית טובת הקטינים ונקודת המוצא כי ייטב לילדים להיות בקשר טוב ורציף עם שני ההורים גם לאחר הגירושין, יסייעו בכך לשמירה על בריאות הנפשית של הקטינים רווחתם ואף עתידם כשהם עצמם יגיעו לגיל הבגרות ויתמודדו עם קשיי החיים.

טוב יעשו שני ההורים ככל שהם מצליחים להגיע להסדר פשרה נאות והולם ביניהם בהקשר סוגיה זו גם אם במקביל ימשיכו לנהל מאבק משפטי סביב סוגיות אחרות כגון חלוקת רכוש ומזונות . במידה וההורים אל מצליחים לעשות כן אין מנוס מהכרעת הערכאה המשפטית.

מי פוסק בשאלת משמורת הילדים ? בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה?

הסמכות לדון בנושא זה נתונה הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני . בכל מקרה בו מוגשת תביעה לגירושין על ידי מי מהצדדים באופן "אוטומטי" בית הדין הרבני קונה סמכות לדון בשאלת המשמורת של הילדים"מעצם טבעו"אף ללא כריכה מפורשת כמקובל בשאלת חלוקת הרכוש או מזונות אישה על מנת להקנות סמכות לבית הדין הרבני. כמובן האמור כאן לא חל במידה והוגשה תביעה למשמורת בבית המשפט לענייני משפחה טרם הגשת תביעת הגירושין ובמצב זה נחסמת דרכו של הצד האחר מלתבוע נושא זה בבית הדין הרבני לאור מה שנקרא "" מירוץ הסמכויות"

אגב כך בימינו עם בקמת יחידות הסיוע והליך יישוב הסכסוך ברור כי צד המגיש תביעה ליישוב סכסוך "שולט" בהקשר זה בשאלת הערכאה שתדון בנושא זה בין הצדדים ככל שיפעל במסגרת הזמן הקבועה בחוק בהנחה ולא מושג הסדר פשרה במסגרת היישוב סכסוך.

הלכה למעשה אין כל הבדל של ממש בין הכרעת בית הדין הרבני לזו של בית המשפט לענייני משפחה בשאלת משמורת וחלוקת זמני השהות של הקטינים עם הוריהם שעה שרב פסקי הדין מבוססים על חוות דעת של עו"ס לסדרי דין המכיל מסקנות והמלצות המהוות בדרך כלל סוג של "תורה מסיני" ולא בנקל יסטה בית הדין הרבני או בית המשפט מהמלצות התסקיר הגם שהסמכות בסופו של דבר בהכרעה הסופית נתונה תמיד לערכאה השיפוטית עצמה.

ומה כוחו של תסקיר עו"ס לסדרי דין?

נקודת המוצא היא כי התסקיר הינו אמצעי מרכזי, חשוב ומשמעותי במסכת הראיות שבפני בית המשפט. נכון גם כי בפסיקת בית משפט מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים (והתסקיר משקלו כחוות דעת) שמונו על ידו, "...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04; רע"א 4575/00, בעמ' 332).

ראה גם: "בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את מימצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן" .(רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פ"ד נה (ככלל, במקרים בהם בית המשפט מתרשם מרמתו המקצועית של המומחה, יסודיות הבדיקות שנערכו על ידו, וניתוח מעמיק של כל הנתונים הצריכים לעניין, כי אז ראוי לייחס משקל רב להמלצות המומחים, אלא אם קיימים טעמים של ממש לסטות מהמלצות אלה. ראה "בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את מימצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן"(רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פ"ד נה (2) 321, 332 (2001))".

ברי כי עמדת המומחים המקצועיים הינה לעולם בגדר המלצה בלבד וההכרעה הסופית בעניין המשמורת הינה בידי בית המשפט לו נתון שקול דעת שיפוטי עצמאי לפסוק בעניין, תוך שמוש בכל הכלים העומדים לרשותו, ו - "תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה"( בע"מ 27/06 לעיל). (ההדגשות במקור) 2) 321, 332 (2001))".

מה העיקרון המנחה בהכרעה במחלוקת לעניין משמורת ילדים ?

עיקרון טובת הילד:

עיקרון זה הינו השיקול המרכזי בקביעה מי מההורים יקבל חזקה על הילדים. משמעותו של עיקרון זה היא שמירה על בריאותו הגופנית, הנפשית, וסיפוק צרכיו הגופניים, החומריים והנפשיים של הילד. טובת הילד הינו עניין עובדתי, הנבחן בכל מקרה לגופם של דברים. ברב המקרים, לא יכריע בית המשפט בשאלת טובת הילד ומשמורתו , מבלי להיעזר בחוות דעת מומחים בעיקר תסקיר פקיד סעד מלשכת הרווחה ובמידת הצורך חוות דעת של פסיכולוג . למרות שבית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצות המומחים הוא אכן מאמץ אותן ברוב המקרים. אגב כך פסק דין העוסק בנושא החזקת ילדים לעולם אינו סופי, ולא מהווהמעשה בי דיןואם משתנות הנסיבות, יכול בית המשפט לדון מחדש בשאלה בידי מי יהיו הילדים.

באשר לקביעת משמורתם של ילדים, העיקרון המכריע הוא עקרון טובת הילד , והוא העומד כעיקרון ראשון במעלה דנ"א 7015/94 היוהמ"ש נ. פלונית, פ"ד נ(1) 48 (1995). ראה גם, בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית סעיף 11, טרם פורסם, ניתן ביום 1.5.2006: "עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים".

הכללים המנחים בנושא סוכמו היטב בע"מ (חי') 384/06 ו' נ. ו', מיום 28.3.07, שם נאמרו הדברים הבאים:"בבוא בית המשפט להידרש לסוגיית משמורת הילדים, עליו לשקול, בכל מקרה ומקרה, את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו"(ראה בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה(1) 453 (1998)). ההכרעה בדבר טובתו של הקטין מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, ובכלל זה על חוות דעת מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש. ראה,"חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את"טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. ... המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו. " (בע"מ 27/06 סעיף 14 לפסה"ד).

חזקת הגיל הרך:

קיימת חזקה מכח חוק הכשרות המשפטית והאפטרופסות לפיהילדים עד גיל 6יישארו במשמורת האם, אלא שחזקה זו בימינו מאבדת מחוזקה ובפועל כבר בגיל שלוש שנים ואף בגיל שנתיים במקרים המתאימים בתי המשפט כיום נוטים להעניקמשמורת משותפתלשני ההורים ככל שאכן מוכח כי האב יכול ורוצה בכך וכי הדבר מתיישב עם טובת הקטין ואין עוד כללי ברזל לפיהם באופן אוטומטי כמעט כפי שהיה בעבר להעניק משמורת הקטין בלעדית לאם רק בשל גילו מתחת לגיל 6 ובהתאם לוועדה שהוקמה בהקשר זה הומלץ על הפחתת החזקה לגיל 3 אך טרם ייושמו הנחיותיה ועל כן ולמרות האמור לעיל החזקה עדיין קיימת במובן המשפטי ובית המשפט לא יכול להתעלם ממנה כליל וחייב לנמק בהחלטתו מדוע סטה ממנה.

אף במסגרת תביעה להגירה ומקל וחומר במסגרת תביעה למשמורת באשר לכוחה של חזקת הגיל הרך כאחד השיקולים שיש לקחת בשעת ההכרעה במחלוקת ראה את דבריה של כב' השופטת דורנר כתוארה אזבע"א 4575/00כי : "בהקשר זה יתחשב בית- המשפט ....אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך". וראה גם ההכרעה בבע"מ 1858/14שם נדון מקרה של העתקת מקום מגורים ששאלת חזקת גיל הרך הייתה לשיקול כמעט מכריע בפסק הדין.

מסוגלות הורית:

במקרים המתאימים במסגרתם מתעורר חשד שמא מי מההורים או שניהם אינם כשירים לגדל את הילדים ניתן להידרש לאבחון מסוגלות הורית שבית המשפט יכול להמליץ עליו. מסוגלות הורית אין משמעה סיפוק צרכיו הפיזיים של הילד בלבד.מסוגלות הורית משמעה סיפוק מכלול צרכיו של הילד – הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי(ראו למשל דברי כבוד הנשיא (כתארו אז) א' ברק בבע"מ 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, תק-על 2005(3), 1711; ע"א 185/87 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 87(4), 82; דברי כבוד השופט (כתארו אז) מ' חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1), 48, 123).

רצון הילד:

קיימים מקרים בהם בית המשפט יבקש לשמוע מפי הילד עם מי מהוריו הוא מעוניין להיות. בשיחה, בוחן השופט את רצון הילד, מהי מידת השכנוע שלו, והאם הופעלה על הילד השפעה מטעם הוריו, אשר הובילה אותו להעדפתו. המשקל שייחס השופט לנושא רצון הילד תלוי בגיל הילד, כושר האבחנה והשיפוט שלו, נסיבות אובייקטיביות אחרות, ומידת ההשפעה החיצונית המופעלת עליו.

ככל שהילד מבוגר יותר, כך גוברת הנטייה לתת משקל לרצונו. התעלמות מרצונו או דעתו מוצדקת בעיקר כאשר הילד רוצה בדבר שהוא על פניו לרעתו, או כשיש בסיס להניח שדבריו אינם משקפים את רצונו האמיתי.

ראו בעניין זהבע"מ 10480/05דבריו של כב' השופט רובינשטיין מיום 5/12/05 היפים לענייניו:"לדידי, יש ככלל מקום לשמוע את דעתו של קטין, אף קטין בגיל 10 למשל, ולא כל שכן ככל שהוא מתבגר והשנים נוקפות, ויש לייחס משקל רב לעמדתו, כמובן על פי שיקול דעת והשכל הישר, לא לגחמות ובוודאי לא לעניינים שאינם דרך הישר חלילה, אך לא בכך עסקינן. זו גם גישת האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שישראל הצטרפה אליה החל מ-1991 (כתבי אמנה 31, 1038), וסעיף 12 בה מקנה לילד זכות להישמע ולהביע דעה: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. (2) למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מינהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים, בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הלאומי". כך גם המלצות ועדת השופטת ס' רוטלוי בהצעת חוק שהגישה לעניין ייצוג ילדים ונוער (שהכינה ועדת משנה); כן ראו י' קפלן, "טובת הילד וזכויות הילד – יצוג עצמאי של קטינים", משפטים ל"א, 623, 631-627. בחיי המעשה, בהתחשב בגילו של הילד וביכולתו, יש לקבוע בכל מקרה האם יישמע ישירות {נזכור כי לעניינים מסוימים קבע המחוקק שמיעת קטינים באמצעות חוקרי ילדים (ראו חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשט"ה-1955)} ופשיטא שבמקרים אחרים יישמע הקטין באמצעות הוריו, הכל בהתאם לנסיבות, וכל אלה חורגים מענייננו.

אכן, רצון הילד אינו שיקול יחיד( ראו דברי השופט דרורי בבש"א (י-ם) 6852/04 פלוני נ' אלמונית ), אך הוא בהחלט שיקול רב משקל. אציין כי ענייננו אינו דומה לפרשה שנדונה בדנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, הן במימד הגיל הן באשר לנסיבות. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי "יש מקום לשמוע את הקטין ולהטות אוזן לרצונו, עם כל אי הנוחיות הכרוכה בהגשת התצהיר על-ידי הקטין". לטעמי, ברוח זו, עדיף היה כי בתי המשפט ישוחחו עם הקטין, בוודאי בהיותו בגיל 14 ומחצה

מה זה חלוקת זמני שהות?

חלקות זמני השהות או מה שנקרא בעבר"הסדרי הראיה" הם למעשה אופן חלוקת ימי הביקורים של הילדים אצל ההורה הלא משמורן על מנת לאפשר לו שמירת קשר עמם. שמירת הקשר אינה באה על חשבון מתן יציבות ובטחון לילד. ככל שגיל הילד קטן יותר, הוא זקוק לשהות מרובה יותר במחיצת אמו, ולכן לא יקבעו, לילדים רכים בשנים, הסדרי ראיה העלולים לגרום לנתק ממושך בינם לבין האם בין השאר הסדרי לינה אשר מקובל כי הם מתחילים מגיל 3 ואילך אך אין זה כלל ברזל ולאחרונה דומה כי יש פתיחות בהקשר זה ואף בגיל שנתיים כשאין כל סיבה שתמנע הדבר מקובל כן לאפשר לינת הקטין אצל האב.

ברגיל מקוב לחלק את זמני השהות של הקטינים אצל ההורים כך שהם יהיו בכל סוף שבוע שני אצל אחד ההורים לסירוגין ולרב הוויכוח בין ההורים נסב בנוגע לזמני השהות במהלך השבוע דבר שיש לו משמעות לא מועטה לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 9191/15 ששינה את סדרי העולם בקשר שבין דמי המזונות להם זכאים הקטינים מאביהם כבעבר לבין אלו שהם זכאים להם כיום בהתחשב בחלוקת זמני השהות והשתכרות הצדדים בעיקר לאלו שהם מעל גיל 6 וכמפורט שם.

ומה הכוונה משמורת משותפת ?

המונח משמורת בכלל והמונח משמורת משותפת אינו עוד רלבנטי בעוד השיח היום עוסק בשאלת אופן חלקת זמני השהות כאמור לעיל ובמקרים מתאימם בית המשפט יכול לקבוע "משמורת משותפת" לפיה למעשה ההורים מחלקים ממש את ימי השבוע בחלקים שווים ביניהם או קרוב לכך.

יש לציין כי במסגרת בדיקת התנאים האמורים, אין להתעלם מכך שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת, בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה. השווה את דבריו של כב' השופט עמית ב- עמ' (חי') 384/06 הנ"ל: "להבדיל מתיקי אימוץ, הרי שבתיקי משמורת, ברוב המקרים שני ההורים כשירים ומסוגלים לגדל את ילדם, כפי שעשו טרם פירוק קשר הנישואין. אבדן משמורת משמעו הפקעת זכותו הטבעית של ההורה "המפסיד" לגדל את ילדו והפקעת זכותו של הילד להיות מטופל על ידי אותו הורה. בהאידנא, יש ליתן משקל לרצונו של האב להיות שותף שווה זכויות בגידול ילדיו ובחינוכם. על רקע התמורות בחברה המודרנית, האב כבר אינו נתפס כשותף עקיף או משני בקשר עם הילד, אלא כדמות חיונית התורמת להתפתחות הילד, דמות העומדת בפני עצמה בקשר המהותי עם הילד. עקרון השוויון, שהועלה בפסיקה לכדי זכות יסוד, משפיע כיום על הפסיקה במגוון של נושאים, החל בנושא מזונות הקטינים וכלה בחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים, והוא מקרין גם על שאלת המשמורת"

כן השווה את דבריו של פרופ' שיפמן (" דיני המשפחה בישראל ",כרך ב' עמ' 274) בנדון:"המודל העיקרי של הסדרים למשמורת קטינים הוא מסירת ההחזקה בילד לאחד ההורים, על פי רוב לאם, תוך השארת זכויות מגע להורה האחר. מודל זה מתפרנס מחלוקת תפקידים רווחת, שעל פיה עיקר האחריות הטיפולית בילדים מוטל על האם, ועיקר האחריות הכלכלית מוטל על האב. מסירת המשמורת לאם, תוך השארת זכויות 'ביקור' לאב, נתפסת כהמשך של ה'סטטוס קוו' כפי שהיה קיים בעת מהלך הנישואין.

בבע"מ 919/15שדן בסוגיית הקשר בין מזונות לחלוקת זמני שהות התייחסה כב' השופטת דפנה ברק ארז בין היתר גם לתנאים למשמורת משותפת שמשמעותה הטלת אחריות מלאה על אותו הורה בזמן שהות הקטין אצלו מכל מין וסוג ושם קבעה בין השאר כי : " לכך יש להוסיף כי ההכרעה השיפוטית לאפשר משמורת פיזית משותפת מתקבלת לאחר בחינת דפוסי התנהלות המשפחה בעבר )בע"ם 07/10060 .....בצד בחינת שיקול העל של טובת הילד שוקל בית המשפט מכלול של שיקולים פרטניים ובהם: גיל הקטין, מינו, כישוריו ותכונותיו, רצונו בקשר להסדר המשמורת הפיזית )כשניתן להבינו(; שלומו הגופני והנפשי, הצפי שיסופקו מלוא צרכיו הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים; השפעתה הצפויה של ההחלטה על הילד ועל הוריו, בהווה ובעתיד; יכולות וכישורי ההורים, ומידת נכונותם לממש את אחריותם ההורית כמו גם לאפשר את הקשר עם ההורה האחר ועם דמויות מפתח אחרות בחיי הילד; המרחק הגיאוגרפי הצפוי בין מקום מגורי ההורים; צמצום הפגיעה והסבל בילד עקב הגירושין; ועוד )ראו למשל: עמ"ש )מחוזי ת"א( 15-04-15617 פלונית נ' פלוני, פסקאות 10-12( 2015.7.16 ;)עמ"ש 13-10-38844 הנזכר מעלה; עמ"ש )מחוזי י-ם.... בכל האמור במשמורת פיזית משותפת, נשקלים במיוחד גם מסוגלות הורית טובה, דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם )הגם שהדרישה אינה בהכרח לתקשורת "אידיאלית"(; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זה לזו; ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם )ראו למשל: רמ"ש )משפחה חי'( 16-06-24238 א' ה' נ' י' ס', פסקה 20( 2016.7.19 ;)עמ"ש 12-02-55785.

ואילו בית הדין הרבני הגדול הטעים בהקשר לכך בפסק דין יפה שם קבע כיאין להקריב את רווחת הקטינים על מזבח המשמורת המשותפת הגדול בתיק 1142916/1שם בעמ' 3 הבהיר בית הדין הנכבד מפי כב' הרב אליעזר שפירא כי" בית הדין הוא אביהם של יתומים וחסרי ישע" והטעים באשר לעניין המשמורת המשותפת ורוח החקיקה והפסיקה כי : " ההקדמה להצעת חוק המשמורת החדש מציגה את החזון החדש של המשמורת המשותפת. לכאורה 'חזון אחרית הימים' לפנינו. גם אם מתגרשים, מה טוב יותר מאחריות הורית משותפת לגידול הילדים – ובמיוחד שמחקרים בארץ ובעולם הוכיחו את עדיפותה של זו? " ....."לצערי אני נאלץ לפקפק בגישה זו וב'מחקרים' אלו. "....."ככלל אני סבור שקשר בין הורים וילדים אינו נמדד בעיקרו על פי כמות השעות שבהן הילדים נמצאים עם האם או האב, לא במסגרת חיי הנישואין כאשר יחסי ובני הזוג תקינים והם חיים יחד, ואף לא כאשר הם מתגרשים. הקשר להורים הוא דבר עמוק, שנרכש בעיקר מתוך אהבה, השקעה ומסירות של ההורים לילדיהם. "...."מבנה המשפחה ה'קלאסי' והמקורי בנוי על אב המשכים קום לעמלו וחוזר לביתו לעיתותי ערב ומנגד האם המסורה ה"צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל". כך גדלנו אנו וגדלו בני דורנו וכך גדלו ילדינו. עם זאת אין לתאר את הקשר ואהבת האבות לבנים והבנים לאבות...."בזמנים מודרניים אלו פעמים שהמשוואה מתהפכת והאם יכולה לעבוד יותר מן האב, אבל המקרים שבהם הילדים שוהים עם הוריהם 'שווה בשווה' הם נדירים. "..."לכן אין לקבל את תיאוריית החלוקה השוויונית של זמני השהות בין ההורים כחזון הגאולה של המשפחה המתפרקת. זאת במיוחד לאור המחירים הכבדים אותם צריכים לשלם הן הילדים והן ההורים. ונבאר דברינו."

ומה מחיר אי קיום הסדרי הראיה?

אי קיום הסדרי הראיה על יד האם יכול לגרום לא רק לחיובה בקנסו אלא גם בהפחתת המזונות ואף ביטולם ככל שהילד הופךלילד מרדן ובנוסף יש בכך הפרת צו שיפוטי ועילה להגשת תלונה במשטרה המצדיקה הגשת כתב אישום מלבד האפשרות להעביר המשמורת בנסיבות העניין ואף הגשת תביעה נזיקית .

אי קיום ההסדריםעל ידי האבבדרך כלל מלווים בקנסות ו/או הגדלת המזונות ובנוסף אפשרות להגשת תביעה נזיקית .

פגישת ייעוץ

04-6925187

077-9251870

טלפון נייד מזכירות המשרד: 053-2257044

04-6925708

hamam@hamam-law.co.il

המאם חליחל ג׳ורנו אוחנה ושות׳

סניף ראשי - צפת: ת.ד. 1028 רח' ירושלים 129

סניף עפולה: הרב לוין 13

סניף טבריה: בניין המילניום

סניף קרית שמונה: מרכז מסחרי


נשמח לענות לך בהקדם