בגידה תקיפה וכתובה

מי תקף את מי ומי בגד במי? חצי כתובה

הקדמה :

אלימות, בגידה, גירושין , רכוש וכתובה כולם שלובים זב"ז . אם הבעל אלים ובוגד והדבר מוכח הוא חייב לתת גט לאשתו וגם לשלם לה את כתובתה . מאידך אם האישה אלימה ולא מטיבה את דרכה אחרי התראה מבית הדין או אם היא בוגדת אזי היא חייבת לקבל את הגט ומפסידה את כתובתה.

הוכחת האלימות או הבגידה לא תמיד אפשריים ולא פעם בני זוג נעזרים בבדיקת פוליגרף אך יש לציין כי בדיקה זו וגם תוצאותיה אינן מחייבות בהעדר הסכמה מפורשת מראש של שני הצדדים על עצם ביצוע הבדיקה .

אישה הזכאית לקבל כתובה בדרך כלל לא תקבל מבעלה זכויות כגון פנסיה וכו' העולים על שווי הכתובה ועליה לבחור בין הכתובה לבין הרכוש . למען הסר ספק רכוש שהוא בבעלות משותפת כמו בית או עסק משותף מתחלק חצי חצי ללא כל קשר לחיוב המלא בכתובה להבדל מזכויות פנסיה וכו' שלגביהן נקבע כי "אין כפל תשלומים".

והנה המקרה של השבוע:

חייהם המשותפים של משה ויפעת בני זוג נישואים משנת 2005 עלו על שרטון בסוף שנת 2013 בעקבות טענות הדדיות קשות ועד מהרה הם הסכימו להתגרש בבית הדין הרבני כאשר המחלוקת ביניהם נותרה לעניין תשלום הכתובה והאם חייב משה לשלמה או שמא הוא פטור ממנה דבר שהוסכם כפי שנהוג לפעמים כי יוכרע על ידי בית הדין לאחר סידור הגט על מנת שלא לעכב את הגט כשלעצמו החיוני להמשך חיי הצדדים.

בתביעתה לכתובה  טענה יפעת כי משה הוא האשם בפירוק התא המשפחתי הואיל והוא רועה בשדות זרים ( בעברית פשוטה – חגג עם אחרות) ובנוסף כפה את עצמו עליה כשמי מחברותיו "הבריזה" לו ומעל הכל היה אלים כלפיה.

משה מאידך טען כי מי שהיה אלים ולא רק כלפיו אלא כלפי ילדי בני הזוג הייתה זו יפעת דווקא אשר חלקה את חסדיה במיטתם של גברים רבים והיא היא הבוגדת ולא הוא "המסכן" ממנו מנעה לגעת בה מזה זמן רב.

הואיל ולא היו בידי שני הצדדים הוכחות לטענות ההדדיות לעיל הוסכם ביניהם בבית הדין כי שניהם יערכו בדיקת פוליגרף .

יפעת התייצבה מהר מאד לבדיקה אלא שבפועל הבדיקה לא נעשתה הואיל ומייד בשיחה עם הבודק  לפני ביצוע הבדיקה היא הודתה כי הרביצה למשה וטענה כי הכל נבע מלחץ נפשי בשל התנהגותו כלפיה.

משה להבדל לא הגיע לבדיקה ותחת זאת מיהר לפנות לבית הדין בבקשה לקבוע כי מעצם הודאתה לעיל היא אישה מורדת ולמעשה אינה זכאית לכתובה ללא כל קשר ל"פשעיו" שלו …בית הדין קיבלת את טענותיו של משה ופסק כי יפעת מורדת והפסידה את כתובתה .

יפעת אולי כן מורדת אבל לא פראיירית הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו.

שלושת הדיינים בבית הדין הגדול הרב הראשי לישראל דוד לאו והרבנים דוד דב לבנון ואליעזר איגרא, המליצו למשה לעשות פוליגרף כדי שיוכל להסתמך על הודאת יפעת בפני הבודק כי בהעדר הסכמה אין לכך משמעות, ואכן הוא עשה את הבדיקה ותוצאותיה שלא איחרו לבוא לימדו כי משה היה ככל הנראה מאהב מבוקש בקרב בנות המין היפה וכי בגד לא מעט באשתו אך מצד שני מעולם לא תקף אותה או כפה את עצמו עליה כדבריה .

שלושת הדיינים התלבטו ביניהם האם להחזיר את התיק לבית הדין הרבני לשמוע שוב ראיות לגבי האירועים שהיו במהלך חיי הצדדים או שמא להסתפק בפוליגרף שלמעשה הטיל אשמה הדדית על שני הצדדים בפירוק הזוגיות .

זאת ועוד הואיל וחלוקת הרכוש של הצדדים התבררה במקביל בבית המשפט לענייני משפחה לא היה ידוע כמה תקבל יפעת בגין זכויות הבעל ממקום עבודתו סכומים שכמקובל מתקזזים משווי הכתובה על כל מקרה, אזי הדיינים היו חייבים למצוא פתרון יצירתי לסיום התיק.

משכך, בסופו של דבר שלושת הדיינים קבעו כי  למעשה במקום לחייב את משה הבוגד בכל הכתובה ובמקום שיפעת  האלימה תפסיד את כל הכתובה הם מחייבים את משה בסך של 200,000 ₪ בלבד במקום 550,000 ₪ שזהו סכום הכתובה הנקוב בשטר .

כדי למנוע כפל תשלומים נקבע כי הסכום לעיל ישולם ליפעת ככל שחלקה בזכויות הבעל מהעבודה יהיה פחות מסך של 200,000 ₪ ואילו ככל שחלקה עולה על סכום החיוב לעיל אזי הסכום נבלע למעשה בכספים שתקבל באיזון הזכויות הכספיות ממקום עבודתו.

עכשיו יפעת בסדנה למניעת אלימות ומשה לא יכל לנסוע לטיול "שורשים" בתאילנד כי הכסף שחסך עובר ליפעת .