הרב הבוגד והויתור על הרכוש

הקדמה:

מה קורה כאשר בעל בוגד באשתו ? ומה קורה שהאישה בוגדת בבעלה ? האם יש קשר בין חלוקת הרכוש המשותף לבין מעשה הבגידה ? האם יש מחיר לבגידה? ומה קורה אם אדם חותם בשעת לחץ מרב בושה לאחר שנתפס בקללתו על הסכם המקפח אותו ?

בדרך כלל אין כל קשר בין בגידה של מי מבני הזוג לשאלת חלוקת הרכוש המשותף או משמורת הילדים ומזונותיהם, היינו מה שזכאים האישה או הבעל לפי החוק לא משתנה רק בגלל מעשה הבגידה.

ישנם מקרים חריגים העלולים לגרום לבית המשפט להורות על חלוקה לא שיוונית של הרכוש לאחר בגידה אך בדרך כלל זה לא רק בגלל הבגידה כשלעצמה אלא בשל גורמים ונסיבות נוספות המיוחדות לאותו מקרה חריג.

מה שכן יש קשר הדוק בין הכתובה ולבין הבגידה . בעל הבוגד באשתו ( רעה זונות ומוציא ממון ) יחויב לשלם לה בדרך כלל את כתובתה גם אם יש ויכוח על גובה הסכום שבו הוא יחויב , ואילו אישה הבוגדת בבעלה ( זנתה תחתיו) לא רק שתהיה אסורה על בעלה ועל בועלה אלא שהיא מפסידה כתובתה .

לפי החוק כל הסכם בין בני זוג חייב לקבל אישור של בית המשפט ואין די בחתימת הצדדים קל וחומר כאשר אותה חתימה נעשית תחת לחץ ושלא מרצון חופשי.

ומה קורה כאשר ילדים מסרבים להתראות עם אביהם ?

על כל אלה  מסופר הסיפור של השבוע:

הרב מנחם והצדיקה עינב התגרשו זמ"ז בחודש 10/15  בבית הדין הרבני האזורי בירושלים זאת לאחר שהוסכם ביניהם כי נושא הכתובה וחלוקת הרכוש יוכרע בדיעבד על ידי בית הדין.

למעשה היה זה מנחם שהגיש את תביעת הגירושין ובגילוי לב לא אופייני לבעלי דין הודה בפה מלא כי הוא רועה בשדות זרים ומנהל קשר עם אישה אחרת עימה מבקש לפתוח בחיים חדשים וכי כתוצאה מכך עינב מטיחה בו עלבונות הכפשות ואיומים.

עינב הממורמרת ביקשה תחילה שלום בית וטענה שהייתה מוכנה למחול למנחם אלא שהוא ממשיך במעשיו ועל כן הסכימה להתגרש אך היא מבקשת מלוא כתובתה בסך 100,000 ₪ .

מנחם התנגד לתשלום הכתובה ומנגד טען כי יש לחלק את רכושם בחלקים שווים בעיקר ביתם המשותף, אלא שעינב הציגה תצהיר עליו חתם מנחם בו ויתר על מלוא חלקו ברכוש המשותף ולכן לדידה לא מגיעה לו אף לא פרוטה אחת.

עוד הלין מנחם על הנתק בינו לבין ילדיו הקטנים בשל ההסתה הפרועה של עינב כנגדו בעודה מערבת אותם בסכסוך בין השניים .

ומה החליט בית הדין?

כב' הדיינים אב"ד הרב יוסף גולדברג והדיינים הרב דוד בירדוגו, הרב מרדכי רלב"ג, קבעו בנוגע לכתובה תחילה כי "אין כל ספק בכך שהבעל הוא זה שגרם לפירוק המשפחה ולגירושין, ועל כן האישה זכאית למלוא כתובתה".

בנוגע לחלוקת הרכוש והתצהיר של מנחם, הדיינים ציינו כי מדובר בתצהיר תמוהה : "כל המתבונן בתצהיר, עומד ותמה על כך: הייתכן שאדם שעומד על סף גירושין יעביר לאשתו את כל רכושו בהווה ובעתיד ללא תמורה?"

מנחם הטעים כי לאחר שנתפס על חם הוא חשש מאיומיה של עינב לפרסם את מעשיו ברבים בפני הקהילה שתעשה בו שפטים ועל כן נאלץ שלא מרצונו לחתום על אותו תצהיר אומלל בעל כורחו .

והנה עינב בעצמה מאוששת את דבריו של מנחם באומרה בפני הדיינים כי :מנחם  "רב גדול", והוא הסכים לחתום על התצהיר הואיל ופחד שהיא תפרסם את מעלליו. "אנשים היו מתקשרים אליי ואומרים לי על מקומות מפוקפקים שהוא נמצא שם. אני הגעתי לבית הדין ודרשתי להתגרש, הוא בא אלי וביקש ממני לחדול מהגירושין ולבוא לעורך דין ויחתום לי שהוא מעביר לי את כל הרכוש.

בנסיבות אלה הדיינים הכריעו: "ברור הדבר שהתצהיר נחתם באונס ולא ניתן בלב שלם ואין לו כל תוקף הלכתי. על כן הבעל זכאי למחצית חלקו בדירה וכן למחצית חלקו בתכולת הדירה".

עוד קבעו הדיינים כי הואיל והתצהיר המדובר לא אושר בבית המשפט או בבית הדין על פי חוק יחסי ממון הרי ממילא אין לו תוקף משפטי מחייב .

בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי כל הרכוש לרבות  הדירה שייכים לשני הצדדים בחלקים שווים ועל כן הדירה תימכר ומחלקו של הבעל יקוזז סכום הכתובה בסך של 100,000 ₪ ועוד תשלומים בגין מזונות שהוסכמו בין הצדדים וכל השאר יחולק חצי בחצי.

לעניין הסדרי הראיה עם הקטינים קבע בית הדין כי אין בניאוף כדי להצדיק הרחקת ילדים מההורה הבוגד וכי הדבר פוגע בנפשם ובעתידם, קל וחומר כאשר הוכח בבית הדין כי עינב מסיתה אותם  ומשכנעת אותם שלא להיפגש עם אביהם, ועל כן  הדיינים קבעו כי אם יתברר בהמשך שהילדים מסרבים להיפגש עם אביהם במשך יותר משנה אזי בית הדין ישקול את ביטול המזונות של הילדים.