האבא החולה, הבת הסוררת והאחיין היורש הקדמה:

חוק הירושה מסדיר מי יהיו יורשיו של כל אדם ההולך לעולמו ומה חלקם בנכסיו שהיו לו ערב מותו . ככל שאדם הולך לעולמו ומותיר אחריו רק ילדים ללא בן/בת זוג הרי כל עיזבונו עובר לילדיו ולילדיו בלבד בחלקים שווים.

במידה ואדם מעוניין בתוצאה אחרת מהאמור לעיל, לדוגמא אם ברצונו שלא כל ילדיו יהיו יורשיו או כי חלקו של כל אחד מהם יהיו שונה אזי עליו לערוך צוואה בחייו שתשקף את רצונו.

רצונו נאמר ולא רצון זולתו כמובן! וממה נפשך? קיימים מצבים בהם אדם אכן עורך צוואה שעל פניה נראית תקינה אלא שבפועל תוכנה אינו משקף את רצון המת מסיבות שונות לפעמים בגלל מצבו הבריאותי והעדר כשירתו לדוגמא, ולפעמים בשל השפעה בלתי הוגנת של אדם מסוים שהיה מעורב בעריכת הצוואה והיה לו אינטרס בעשייתה, או שמא היא זוייפה?

במקרים כאלו מי שנפגע מאותה צוואה חייב להגיש לאחר פטירת המנוח התנגדות לצוואה ועליו להוכיח את טענותיו לעיל על מנת שבית המשפט יוכל לבטל את הצוואה דבר שאינו קל בכלל.

לא כל השפעה נתפסת כבלתי הוגנת אלא שכזו שפגעה ברצונו האמתי של המנוח וגרמה לו לכתוב ולהסכים לתוכן שלא נבע ממחשבותיו שלו אלא של זולתו.

כלל אחד ברור הוא המצווה תמיד יכול לשנות או לבטל את צוואתו בחייו והצוואה האחרונה ככל שהיא עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק היא הגוברת.

והנה המקרה של השבוע:

אברהם ז"ל הלך לעולמו בשלהי שנת 2015 לאחר מאבק במחלת הסרטן . לאברהם לא הייתה בת זוג בחייו ובתו נועה היא למעשה היורשת היחידה שלו לפי החוק .

נועה הצעירה בת 22 כמעט ולא הייתה בקשר עם אביה חרף מחלתו ו"נזכרה " לבקרו בסוף ימיו רק בכדי לקחת אותו לנוטריון על מנת לערוך צוואה שתבטיח כי כלל רכושו יועבר אליה ושלא יהיה ספק בדבר למרות שהחוק מעניק לה זכות זו כאמור.

לאחר פטירתו גילתה נועה לתדהמתה כי כשלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה לטובתה וכחודש ימים לפני פטירתו, ערך אביה המנוח צוואה אחרת בה שלל ממנה את הירושה והוריש את כל עיזבונו לאחיינו בנה של אחותו אשר בפועל התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בו מדי יום .

נועה הגישה התנגדות לצוואתן של אביה וטענה בתוקף כי אחותו ובנה השפיעו על אביה השפעה בלתי הוגנת והיו מעורבים בעריכת צוואתו האחרונה תוך כדי ניצול התלות שלו בהם ועל כן יש לבטל את הצוואה מפאת הפגם שנפל בה ולהכשיר את צוואתו הקודמת שעשה לטענתה מרצון טוב.

נועה טענה עוד כי בערוב ימיו מצבו של אביה התדרדרד והיה מאושפז בהוספיס ועל כן לא ידע על מה הוא חתם ויש להורות על ביטול צוואתו גם מטעם זה .

האחיין טען מנגד שאין לנועה להלין אלא על עצמה עת היא הפקירה את אביה ונזכרה בו כאמור רק בכדי לערוך הצוואה לטובתו והוא משראה שאין היא עוד בקשר עמו החליט על דעת עצמו הגם שדיבר עם אחותו בנוגע לכך לשנות את צוואתו לטובתו וכי אין בדבר כל פסול, מה גם שלדידו המנוח היה צלול לחלוטין טרם עריכת צוואתו האחרונה

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הורה על מינוי מומחה שבחן את מצבו של אברהם וזה קבע כי חרף מצבו של אברהם הוא היה כשיר לערוך את הצוואה השניה והאחרונה ולא הייתה כל עדות שלא הבחין בטיבה .

כב' השופטת רות אטדגי-פריאנטה לאחר שבחנה את חומר הראיות ושמעה את הצדדים ועדיהם דחתה בסופו של יום את ההתנגדות של נועה וקבעה כי צוואתו האחרונה תקפה והיא הקובעת משמע האחיין יזכה במלוא עיזבונו של המנוח .

כב' השופטת קבעה עוד כי נועה לא הוכיחה שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה והיא אף לא שלחה שאלות הבהרה למומחה או לזמנו לחקירה, מה גם שכל העדים בתיק זה העידו כי אברהם היה צלול בדעתו  חרף מצבו הקשה .

כב' השופטת הטעימה עוד כי נועה לא הוכיחה כיצד המחלה של אביה פגעה בעצמאותו הפיזית או במצבו הקוגנטי או שללה את כושר השיפוט שלו.

מחומר הראיות עלה בבירור כי אכן האחות של המנוח היא זו  שטיפלה בו ואף ישנה בביתו וזאת הרבה לפני עריכת הצוואה הראשונה או הצוואה השניה לטובת בנה ור קמתוך דאגה כנה לו אך לא היה בכך משום תלות של המנוח בה דבר המהווה בסיס לטענה של השפעה בלתי הוגנת המצדיקה ביטול של צוואה וכדבריה של השופטת : ״ניכר כי הנימוק העיקרי לביטול צוואתו הקודמת של המנוח היה טמון באכזבתו מבתו, אשר לטענתו, מיעטה לבקרו והתעלמה ממנו – גרסה הנתמכת גם בעדות שכנו, אשר העיד כי המנוח הלין בפניו לא אחת על כך שבתו מתקשרת אליו "רק כדי לוודא אם הוא בחיים" ….. כמו כן נקבע כי לא כל השפעה היא בלתי הוגנת גם אם אכן האחיין השפיע על דודו במידה כזו או אחרת .

בסופו של יום ההתנגדות ונועה חוייבה בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ .