הסכם גירושין ושלום בית ?!

חזרתם לשלום בית? ומה עם הסכם הגירושין!

הקדמה :

חייהם המשותפים של בני זוג נשואים מסתיימים בדרך כלל כשהם מתגרשים זמ"ז , מחלקים את רכושם המשותף ומסדירים את עניין משמורת ומזונות ילדיהם.

לא פעם בני זוג שהתגרשו חוזרים לחיות יחדיו בתקווה לשקם את הקשר וללמוד מטעויות העבר בדרך כלל לאחר שהם מבינים כי החיים החדשים הם לא בדיוק מה שציפו.

הואיל וקשה לשנות טבעו של האדם הרי שרב המקרים של החזרה אינם מצליחים ורבים שוב מוצאים עצמם בקונפלקט של הפירוד כאשר ילדיהם מבולבלים עוד יותר מבעבר.

מה שכן יש עוד היבט משפטי ולא רק רגשי לחזרה לחיים משותפים.

וכאן נשאלת השאלה האם זוג שהתגרש וחתם על הסכם גירושין מסודר יכול לטעון כי אין תוקף להסכם החתום מעצם החזרה לחיים משותפים?

התשובה ברמה העקרונית היא שלילית. הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין מתבטל בהסכמה בלבד ולא כחפץ ליבו של מי מהצדדים, אלא שישנם מקרים שדרך התנהגות שני הצדדים עצמם עם שובם לחיים משותפים המלמד כי הם רצו אכן בביטול ההסכם זאת בדרך כלל כאשר מדובר בחזרה ארוכת טווח במהלכה הם אינם מיישמים את הוראות ההסכם החתום ופועלים בניגוד מוחלט לאמור בו.

במקרים אלו יכול ובית המשפט יקבע כי דין ההסכם להתבטל אך מדובר בחריג ולא בכלל.

ההמלצה שלי היא אם התגרשתם וחזרתם לחיים יחדיו תחתמו על נספח להסכם לפיו תקבעו במפורש האם ההסכם מבוטל או תקף בעקבות החזרה לחיים משותפים ובכך תימנעו מהליכים מייגעים ותוצאות לא צפויות.

והנה המקרה של השבוע:

יונה ויואב הנשואים זל"ז יותר מעשור, חתמו בשת 2011 על הסכם גירושין בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע לאחר שהגיעו למסקנה כי אין סיכוי לאחות הקרע ביניהם.

יוער כי במסגרת הסכם הגירושין נקבעו תנאים שונים ביניהם ויתורה של יונה על חלקה בדירה המשותפת לטובת יואב ועוד תנאים שונים שהטיבו עם יואב דווקא לאור רצונה העז בשעתו להתגרש ולהיות בזרועותיו של יוסי שהמתין לה בקוצר רוח מחוץ למדרגות הרבנות.

עד מהרה ולאחר שהתברר ליונה כי יוסי אינו גבר חלומותיה, ובלחץ ילדיהם שהשתוקקו לחזרת הוריהם לחיים בצוותא הם אכן עשו זאת ושבו לחיות תחת קורת גג אחת בשנת 2012.

יונה ויואב הזוג המחודש אף בחרו להינשא שוב והם חתמו על הסכם שלום בית בבית הדין הרבני בבאר שבע .

חלפו להם שלוש שנים והפעם זה היה תורו של יואב להתאהב באחרת ומשנתפס רועה בשדות זרים יונה רתחה מזעם וביקשה להתגרש ממנו לאלתר.

לא זו אף זו יונה עתרה בפני בית המשפט וביקשה לבטל את הסכם הגירושין ההוא בו ויתרה כאמור על חלקה בדירה והיא טענה כי עצם חזרת הצדדים לחיים משותפים ואף עריכת הסכם שלום בית כשלוש שנים משמעה ביטול ההסכם בפועל ואין לו כל נפקות מאחר ומעולם לא קוים כל סעיף שבו בפועל אלא היפוכו של דבר.

יואב שהתקשה להיפרד מזרועותיה של המאהבת החליט להיאבק בכל זאת וטען כי אין ולא כלום בטענותיה של יונה, וכי ההסכם שריר וקיים במיוחד מאחר ובגוף הסכם שלום הבית שערכו הם קבעו במפורש כי הסכם הגירושין יישאר על כנו והוראותיו יחייבו את הצדדים במידה ושוב דרכיהם ייפרדו.

בפסק הדין קיבל כב' השופט בן שליו את טענותיו של יואב דווקא ודחה על הסף את תביעתה של יונה המאוכזבת.

השופט הטעים שאין בפניו מקרה שלפיו לאחר כריתת הסכם גירושין, הצדדים חוזרים לחיות ביחד, מבלי שהם מתייחסים לגבי העתיד דבר שאכן היה בו כדי להשליך על תוקפו של ההסכם מעצם ההתנהגות של הצדדים.

כב' השופט הבהיר כי : " המצב במקרה שלפני שונה…..כפי שמציין הנתבע ובצדק, הסכם שלום הבית הסדיר מפורשות הן את החזרה לחיים משותפים והן את האפשרות שמא בעתיד שלום הבית לא יצלח, והצדדים ייפרדו".

עוד הבהיר כב' השופט כי :  "בעת כריתת הסכם שלום הבית אף צפו הצדדים, כעולה מהפתיח לו, אפשרות ששלום הבית יימשך במשך שנים. בנסיבות אלה, אין די בטענה שלאחר כריתת הסכם שלום הבית חיו הצדדים בצוותא במשך כ-3 שנים, על מנת להוביל הקביעה שיש לראות בהסכם הגירושין, כבטל".

בסופו של דבר יונה נותרה ללא בית וללא בעל ועל המאהב אין על מה לדבר והיא אף חויבה בהוצאות משפט.