ביטול מתנה בין בני משפחה

                                                אל "תקללני" לעת זקנה

הקדמה:

ברגיל אדם לא מעניק מתנות בעלות ערך רב אלא אם כן מדובר לבני משפחה . נתינת מתנה מוסדרת על פי חוק המתנה הקובע כלל כי עם הענקת המתנה והשלמתה לא יוכל נותן המתנה לחזור בו ממנה.

הענקת נכס מקרקעין במתנה מסתיימת ברישום ועל כן כל עוד הנכס לא נרשם על שם מקבל המתנה הדבר נחשב כהתחייבות לתת מתנה ונותן המתנה בנסיבות הקבועות בחוק יכול לחזור בו מהמתנה בין השאר ככל שמקבל המתנה נוהג בו באופן מחפיר.

לא פעם בני משפחה בעיקר הורים וילדיהם אך גם אחים מעניקים מתנות האחד לרעהו ותמיד מתעוררת השאלה מה דין המתנה כשהיחסים מתערערים.

אגב לפי החוק, אדם יכול לוותר על הזכות שלו לחזור בו מהמתנה אך הדבר חייב להיות במפורש ואם אין אסמכתא לכך אזי הזכות שרירה וקיימת עד לסיום המתנה .

בהקשר קצת אחר יודגש כי תיקים רבים הגודשים את בתי המשפט הורה מעביר כסף כמתנה לילדו לרגל חתונתו כסיוע ברכישת דירה למשפחתו הטריה והנה בזמן שחיי הזוג הטרי עולים על שרטון טוען אותו הורה כי המדובר בהלוואה ולא במתנה ומנסה להשיב את כספו לכיסו שלו, אך בפסיקת בתי המשפט לרב תביעות אלו נדחות על הסף ונקבע כי הכספים הם מתנה שלא ניתן לחזור בה .

והנה המקרה של השבוע :

מסעודה אמם של יורם ויוסי קשישה בת 85 התייצבה בשנת 2014 במשרד עורך דין וחתמה על תצהיר ואף יפוי כח בלתי חוזר לפיו היא העניקה את מלוא זכויותיה בדירה שקיבלה בירושה ושהושכרה על ידה לבנה הצעיר יוסי .

העסקה דווחה לרשויות המס ואף שולם מס רכישה אלא שלא נרשמה בפועל בטאבו על שמו של יוסי מעולם .

4 ימים בלבד לאחר חתימתה של מסעודה על אותו תצהיר היא חתמה על הצהרה בה היא מודיעה על ביטול המתנה לבנה יוסי ובמקום זאת חתמה על מסמכי הערבת זכויות בדירה לבנה הבור יורם שאף בהמשך כן הצליח לרשום את הזכויות על שמו בטאבו.

מסעודה הגישה במקביל תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כנגד בנה יוסי ושם ביקשה להורות על מתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המתנה שהעניקה לו מבוטלת ובכך למנוע כל דרישה ממנו בעתיד במיוחד בינו לבין אחיו הבכור .

בתביעתה טענה מסעודה שלוש טענות עיקריות לשם הצדקת תביעתה האחת כי חתימתה על מסמכי המתנה ליוסי נעשו בכפיה כמעט ובעושק ושלא מרצונה החופשי ומאידך כי התנהגותו של יוסי כלפיה שכללה אלימות מילולית קשה וכמעט פיסית סמוך לאחר חתימתה על התצהיר מהווה התנהגות מחפירה המצדיקה חזרתה ממתנה קל וחומר שהנכס טרם נרשם על שמו .

להוכחת טענותיה צירפה מסעודה מכתב אותו שיגרה לבנה יוסי בזמן אמת בו שטחה את אשר על ליבה וציינה מידת הפגיעה שהיתה מנת חלקה בעקבות התנהגותו הקשה מנשוא כלפיה.

יוסי הטעים כי אמו לא יכולה לחזור בה מהמתנה הואיל וכבר דווחה לרשות המסים מחד וכי חתימתה על יפוי כח בלתי חוזר מונעת ממנה האפשרות להתחרט ללא כל קשר להתנהגותו בעודו מכחיש נחרצות כי נהג בה בכל סוג של אלימות .

יוסי הדגיש כי הלכה למעשה אחיו הבכור הוא העומד מאחורי הגשת התביעה וכי הוא הכריח את אמו לשנות את דעתה .

שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב סגלית אופק לאחר ששמעה את הצדדים באריכות ובחנה את מלוא חומר הראיות שהונח בפניה קיבלה את רב טענותיה של מסעודה והגם שלא התרשמה כי העברת הזכויות תחילה ליוסי נעשתה שלא מרצונה, עדיין היא האמינה לה כי חזרה בה מכך בשל התנהגותו המחפירה והמבישה של יוסי כלפיה ולא בגלל מעורבותו של האח הבכור.

כב' השופטת קבעה לפי התרשמותה התביעה הוגשה מרצונה של מסעודה והיא זו שעומדת מאחוריה ולא האח יורם , ועוד ציינה כי יוסי לא הצליח להפריך את הטענות הקשות של אמו כלפיו במכתב ששלחה לו, ומשכך הוכחה ההתנהגות המחפירה.

בסופו של יום כב' השופטת קבעה כי העסקה עם יוסי לא הושלמה ברישום בטאבו ועל כן היה ברור גם לו שזו לא מתנה מוגמרת ואך במשך שנים מי שהחזיק בפועל בדירה מאז זו האמא שהשכירה אותה ונהגה בה מנהג בעלים, ועל נקבע כי  המדובר בהתחייבות להעניק מתנה שמסעודה הייתה רשאית לחזור בה בשל התנהגותו המחפירה של בנה , כל עוד הוא לפי החוק לא שינה את מצבו לרעה והיא מאידך לא ויתרה על זכות החרטה.

השופטת קבעה כי תנאים אלה מתקיימים שכן יוסי לא הוכיח שינוי במצבו בהסתמך על הדירה, שעדיין מוחזקת ומושכרת על-ידי אמו שמקבלת את דמי השכירות לכיסה כאמור ומאידך היא לא ויתרה מפורשות על הזכות לחזור בה מהמתנה.

על כן נקבע כי עסקת המתנה עם יוסי מבוטלת וכי אין כל פסול בעסקה עם יורם שעשתה האם בדיעבד, ויוסי חוייב בשכר טירחה של 30,000 ₪ .