התחייבות לכל החיים ?

              התגרש ותחייב לשלם לכל ימי חייה של אשתו- "אכל אותה"

הקדמה:

שעה שחיי הצדדים עולים על שרטון , כל אחד מהם עומד בפני דילמה האם לנסות ולהגיע להסכם גירושין או שמא לנהל הליכים משפטיים כאלה ואחרים ?

ברור כי כל אדם היה מעדיף להגיע להסכם בדרכי נועם ולחסוך בכך טרדה מרובה והוצאות מיותרות אלא שאין עסקינן במלאכה פשוטה והרי הכל תלוי בתנאים שכל אחד מבני הזוג מציב בפני רעהו על מנת לחתום על ההסכם המיוחל.

גם הליכי גישור הנפוצים כיום במה שקרוי "יישוב סכסוך" לא תמיד יסייעו בהשגת הסכם ככל שמי מהצדדים אינו מקבל או מפנים את מורת הדין ומבקש להכתיב תנאים לא סבירים לרעהו.

יחד עם זאת מהרגע שכן הושג הסכם בין בני הזוג ונחתם על ידי שניהם עדיין נתונה לשניהם הזכות לחזור בהם מההסכמות ולהגיש תביעות ככל העולה על רוחם, ברם מהרגע שההסכם אושר כפי דרישת החוק בפסק דין של בית המשפט או של בית הדין אז הדרך לביטולו היא קשה עד מאד וכמעט בלתי אפשרית והדבר ייעשה רק במקרים חריגים מאד.

ומדוע כך ? פשיטא הדרישה לאשר ההסכם נועדה על מנת להסר ספק שמא מי מהצדדים לא הבין את פשר ומהות ההסכם ו/או לא חתם מרצונו הטוב ועוד טענות שונות דבר הנתון לפיקוח בית המשפט בשעת אישור ההסכם.

במסגרת חלוקת הרכוש בין בני זוג מלבד חלוקת הרכוש המשותף "הסטנדרטי" כגון בית חשבון בנק רכב וכו' מחולקים גם זכויות סוציאליות כגון פנסיה ואף ימי מחלה שנצברו , אך מלבד זאת ורבים אל יודעים קיים "נכס" רב ערך הנקרא "פערי השתכרות" אשר לפיו ככל שיוכח כי מבני הזוג למשל הבעל הפך ל"קרייריססט" ואילו האישה "יושבת אוהלים" הככונה רק טיפלה במשק הבית , אזי בזמן הגירושין בית המשפט אומד את הפער ביכולת הצדדים לצרכי המשך החיים בנפרד וכך יכול לפסוק סכום חד פעמי לתשלום או סכום חודשי קובע ולזמן שיקבע.

והנה המקרה של השבוע:

מנחם ורינת נישאו זל"ז בשנת 1970 והם חיו יחדיו במשך 25 שנים עד אשר החליטו לשים קץ לחיי הנישואין משמאסו זב"ז וכבר לא היה ביכולתם "לתדלק" את אהבתם ז"ל .

לאורך חיי הנישואין היה זה מנחם שבנה קריירה מפוארת חסך כספים פנסיה וכו' ואילו רינת טיפלב במשק הבית של הצדדיםולא צברה שום רכוש או זכויות על שמה.

במסגרת הסכם הגירושין בין הצדדים הם הסכימו כי מלבד חלוקת הרכוש המושתף וכרגיל ישלם מנחם לרינת סכום נאה חודשי לכל ימי חייה או עד אשר תינשא לאחר או תתגורר עם בן זוג אחר וזאת כפי האמור בהסכם בגין הפרשי השתכרות.

חלפו להם 20 שנה מאז גירושי הצדדים במהלכם מנחם התחתן עם אישה אחרת ואף הביא עמה שלושה ילדים .

מנחם הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בת"א וטען כי יש לבטל את חיוביו על פי ההסכפ עם גרושתו בשל הנסיבות החדשות כאשר לדידו המדובר בדמי מזונות שבית המשפט מוסמך לבטל בשל שינוי נסיבות משמעותי.

מנחם הטעים כי הוא היה בטוח בשעתו כי רינת תפתח דף חיים חדש ותתחתנן או תחיה עם אחר ולכן אל היסס לחתום על אותו הסכמה מתוך הנחה כי החיוב יתבטל מאליו בקרוב, מה גם שבזמנו כבר ניהל קשר עם אישה אחרת שהייתה בהיריון ורצה לסיים את ההליכים דבר שנוצל היטב לרעה על ידי רינת כדבריו .

רינת התנגדה נחרצות לתביעה וטענה ובצדק כי החיוב של מנחם בתשלום האמור אינו מכח חובתו  למזונותיה הרי הם התגרשו אלא זאת במסגרת חלוקת הרכוש הכוללת ובעיקר התחשבות בפערי ההשתכרות שצבר מנחם במסגרת עבודתו לאורך השנים בעוד היא מטפלת במשק הבית ועל כן אין כל מקום לפגוע בזכות חלוטה זו .

השופטת קרן גיל קבעה בפסק דין מנומק לאחר ששמעה את הצדדים ובחנה את חורמ הראיות שהובא בפניה כי לא ניתן לבטל את ההסכם אלא לפי התנאים שנקבעו בו וכי אף אחד מתנאים אלו למעשה לא התקיים, והיא דחתה על הסף את הטענה כי המדובר בדמי מזונות הניתנים לשינוי באם מוכח שינוי נסיבות וקבעה חד משמעית כי המדובר בעניין רכושי מובהק כאשר הבהירה כי דווקא בטיוטת ההסכם שהוצגה בפניה אכן היה כתוב מזונות תחילה אלא שהמונח השתנה בהסכם הסופי שנחתם דבר המעיד על היפוכו של דבר וכי אכן רינת התעקשה כי הסכום לא יהיה כדמי מזונות ומשום שכך כל פרשנות אחרת חוטאת לרוח ההסכם.

בכל מקרה ציינה השופטת שגם אם היה מדובר אכן במזונות הרי שבהסכם נקבעו תנאים ברורים לביטולו ומנחם גם לא הוכיח כל שינוי נסיבות המצדיק ביטול התשלומים או הפחתתם בהתאם לאמור בהסכם משאין מחלוקת כי רינת לא נישאה ולא גרה עם אחר והיא כמובן בחיים .

כב' השופטת דחתה על הסף טענותיו של מנחם כי היה בלחץ או שההסכם נחתם בכפיה או תוך כדי ניצול מצבו דבר שנטען מן הפה אל החוץ ללא כל ראיות של ממש.

משכך דחתה השופטת את התביעה של מנחם ואף חייבה אותו בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ לשמחתה של רינת שתמשיך לקבל את ההסכום ללא עוררין.