גירושין

אך טבעי הוא כי האדם לא ימהר לשים קץ לחיים המשותפים עם בחיר או בחירת ליבו, ויעשה הכל בטרם יפרק התא המשפחתי, ברם ככל שמבינים כי כלו כל הקיצים וכי אין סיכוי לאחות את הקרע, הרי אין מנוס כנראה מגירושין ובדרך כלל יפה שעה אחת קודם. השאלה המשפטית ראשונה המתעוררת כשמחליטים להתגרש, בעיקר באם הצד השני אינו מסכים להתגרש, היא : האם קיימת עילת גירושין ? כמובן מעבר לשאלה המשפטית קיימות דילמות לא פשוטות ביחס לעצם הגירושין? וביחס למשמעות הדבר בנוגע לילדים ? אין הדברים פשוטים כמובן אך פתרונם נמצא בלווי והדרכה פסיכולוגית או אימון אישי המסייע לקבל החלטה שקולה ולא החלטה המבוססת על דעה אישית של הזולת שחרף הרצון הטוב של כל סובבינו כל אדם הוא עולם ומלואו ומה שיאה ונאה לשושנה לא בטוח שהוא יאה ונאה ונכון לנוגה.

עילות גירושין

על פניו נראה דבר פשוט וטבעי ביותר כאשר אדם אינו רוצה להיות בקשר עם אדם אחר, לקום ולעזוב ושלא להישאר בעל כורחו בזוגיות שאין הוא חפץ בה עוד. אמנם בפועל כדי להתגרש, חייב העותר לכך בהעדר הסכמה של הצד השני, לשכנע את בית הדין הרבניכי קיימת עילת גירושין המצדיקה חיוב הצד השני בגירושין ואין הדבר קל בדרך כלל.

משמע על מנת שבית הדין הרבני יתן פס"ד המחייב בעל ליתן גט או המחייב אישה לקבל את גיטה, על הצד העותר לגירושין להוכיח עילת גירושין תקפה על פי הדין העברי.

חוסר תקשורת ,העדר הבנה ואהבה או אף מריבות בין הצדדים אין בהם כדי תמיד כדי להקים עילת גירושין מוכרת בדין . על כן יש להיזהר ברגע שמגישים תביעה לגירושין לדאוג לפרט את כל העילות הנכונות ואשר ניתן להוכיח ולא להסתפק בטיעון השגור בפי רבים : " לא מסתדרים יחד".

אלימות קשה, בגידה, בעל שאינו זן את אשתו, חוסר היגנייה , טענת מאיס עלי, מרידה בזוגיות-כל אלה ועוד מהוות עילות לגירושין והכל בהתאם לשיקול דעת בית הדין והכרעתו בכל מקרה ומקרה לגופו.

האם "פירוד ממושך" מהווה עילה לגירושין :

בפד"ר כרך י"א עמ' 364 שבו כותב הגר"ע יוסף שליטא בשבתו כנשיא ביה"ד הרבני הגדול לערעורים וז"ל: " נראה אמנם שאין האשה אשמה במצב האומלל שנותר , וכל כולה , ואם תרצה לומר רוב רובה של האשמה רובצת על שכם הבעל, אך הלעולם תאכל חרב, ברור שאין להניח מצב זה להמשיך ללא סוף וכיון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג, לפיכך נראה גם לנו שבני הזוג חייבים בגט פיטורין".

וגם בפד"ר י"ט ע 52 מפי כב' הרב ש. דיכובסק שליט"א נאמר כי :" הנקודה השניה ביחס לחויב האשה בגט וביטול מזונות, ב"כ המערערת טוען כי מרשתו לא עשתה כל רע ואין שום עילה לחייב בגט, יש בכך טעות בסיסית. ע"מ לחייב גט , אין צורך בעשיית "מעשה רע", בעל או אשה שאינם חפצים בשלום בית חייבים בגט, דרך אחרת – אין , הרעיון של פרוד ללא גט אינו מקובל על ביה"ד".... למעשה חרף הריחוק בין הצדדים הנתבעת פועלת בשיטה של " אחזתיו ולא ארפינו"וניחא לה שהמצב הבלתי נורמאלי ימשך לעולמים, וירעו שניהם עד שיסתבאו חרף העובדה שהיא בבחינת " לא בעינא ליה" .

יפים הם הדברים שנאמרו בתיק 061391348-21-1 רבני חיפה ואשר למעשה התקבלו בבית הדין הגדול בתיק : 051778991-21-1 ביום 17/10/04 שם צוטטו דברי חכמים כדלהלן :

" בין הצדדים קיים נתק מוחלט, אין לאשה כל רגש כלפי בעלה מלבד הצהרה מן השפה ולחוץ על כך שרוצה " שלום בית"חומה של ברזל מפרידה בין הצדדים, וכל מטרתה היא סחיטת כספים מהבעל..וכן המקרה דנן יש לדמותו להאמור ב דברי רבינו חיים פלאג'י, שבכגון דא יש לכפות על גירושין כמבואר בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב :" בדרך כלל אני אומר , כל שנראה לבית הדין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו', וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב גט בעניין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמיים, גם בזה לא בחר ד' ויש עונש מהשמיים וכו".

כפיית גט:

גבא או אישה שלא יאותו לקיים צו בית הדין המחייב אותם לתת או לקבל גט חשופים בפני סנקציות קשות כגון הגבלת חשבון בנק , צו עיכוב יציאה מן הארץ, איסור עיסוק בתפקיד ציבורי ואף נידוי חברתי בבית הכנסת וכלה במאסר בפועל.

בנוסף סרבנות גט מקימה עילה לתביעה נזיקית הנאמדת בדרך כלל במאות אלפי ש"ח . בעניין זה ראו כתבה נפרדת בכותרת " פיצויים".

סיכום:

אם אתם מבקשים להתגרש כדאי לאסוף ראיות לכמה שיותר עילות ולא להסתפק בטענה כללית הנפוצה בקרב אלו הלא מיוצגים : " לא מסתדרים ביחד". גבר שיתבע גירושין ולא יוכיח את עילת תביעתו עלול להיות מחוייב בכתובה של האישה .

כתובה

רב האנשים בטעות סבורים כי הכתובה אינה אלא עניין טקסי בלבד, כדי להרשים את המוזמנים, לחופה בשעת הקראת הסכום ע"י הרב.. בניגוד לדעה הרווחת בציבור לכתובה יש משמעות חוזית והסכמית מחייבת. הכתובה היא מסמך המעיד על התחייבות שהבעל נוטל על עצמו כלפי אשתו.

בכתובה מתחייב הבעל שאם יגרש את אשתו בגט פיטורין הוא ישלם לה את הסכום הנקוב בכתובה.

מטרתה העיקרית של מסירת הכתובה לאישה היא שהבעל ישלם לה הסכום הנקוב בה עם הגירושין, כדי שהבעל לא ימהר לגרש את אשתו בגלל כל עניין פעוט. ובלשון תקנות חכמים:"על מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה"(כתובות לט ב' יא' א.) כלומר על מנת שיחשוב היטב על מהלכיו. הסכום הנקוב בכתובה נועד גם כן להבטיח את פרנסתה של אלמנה לאחר פטירת בעלה.

שאלת השערוך של הסכום שנכתב בכתובה הינה שאלה רלוונטית שכן בתקופות של אינפלציה מואצת מאבד הסכום הנקוב מערכו בצורה משמעותית ביותר. בתי המשפט האזרחיים הדנים בשאלת הכתובה ותשלומה (זאת כאשר עסקינן בדרך כלל בכתובה הנתבעת מעיזבונו של האדם בעוד כתובה בזמן חיים נתבעת אך ורק בבית הדין הרבני) מחילים את דיני השערוך מתוך הכרה כי כלי השערוך אינו באים להיטיב עם מקבל התשלום אלא מעמידים את החיוב על הערך הריאלי לבל יצא מקבל התשלום נפסד. ברם בתי הדין הרבניים לא נוהגים להצמיד הכתובה.

עוד מקובל כיום בשל החלת חוק יחסי ממון כי כתובה לא תשולם במקביל לתשלום זכויות סוציאליות כמו פנסיה וכיוצ"ב אותם מקבלת האישה מכח חוק יחסי ממון בעוד בית הדין לא היה פוסק לה דבר בעניין זה מפאת ההלכה היהודית וזאת מן הטעם הקרוי :" אין כפל מבצעים". יחד עם זאת אין כל קשר בין זכויות ממון רגילות כמו חלקה של האישה בבית המגורים לבין הכתובה וכן האישה יכולה לזכות גם בחלקה הקנייני בבית וגם בכתובה עצמה והדבר לא נחשב לכפל.

פירוד כעילה לחיוב בכתובה:

בתיק 307426676-21-1 מיום 21/1/05 רבני ת"א נאמור הדברים היפים להלן:"בנוסף, הבעל הוא אשר גרם לפירוד, ותביעת הגירושין של האשה באה כתוצאה מאשמת הבעל אשר מחוסר ברירה הביא אותה לתבוע גירושין. לכן, אף לפי שיטת רבנו ירוחם, במקום בו הבעל הוא הגורם לגירושין ולפירוד, עליו לשלם הן כתובה והן תוספת כתובה. בית הדין מסביר כי למרות שכתוב במפורש ברבינו ירוחם שבמקום שהן הבעל לא רוצה את האשה והן האשה לא רוצה את הבעל, מקבלת האשה רק עיקר כתובה ולא תוספת כתובה, הרי שבמקרה דנן תקבל האשה גם תוספת כתובה. ההסבר אשר מביא בית הדין הוא כי בד"כ יש לחלק בין נושא חיוב הגירושין הנובע מן הטעם שאין זכות לאף בן זוג לעגן את בן זוגו, לבין נושא הפטור מתוספת כתובה הנובע מהטענה "דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה תוספת כתובה", אותה יוכל לטעון הבעל. לכן במקרים רבים דינו של רבינו ירוחם מביא לכך שמחייבים בגט אך לא בתשלום תוספת כתובה.

אולם, הבחנה זו נכונה רק למצב בו לא הבעל הוא הגורם לכך שהאשה לא רוצה בו, לעומת זאת, המצב שונה במקרה דנן בו הבעל עזב את הבית והא זה שהרחיק את האשה ולא רצה בה, ומנגד האשה רצתה את בעלה, אך לאור הזמן הממשוך שחלף מאז עזיבת הבעל את הבית ומרידתו המתמשכת בה והעובדה כי בעלה לא חפץ בה, הגיעה למצב שכיום גם היא יננה חפצה בו, בנסיבות אלו, בהן הבעל הוא אשר גרם לנתק, אין הוא יכול לטעון שעל דעת כן לא כתב תוספת כתובה. אדרבה, בדיוק עבור מצב זה כתב לה כתובה ותוספת כתובה ועל כן יחוייב בהן. באם לא היה הבעל מחויב בתוספת כתובה בנסיבות אלו, היה נוצר מצב אבסורדי לפיו היו יכולים בעלים לעזוב את נשותיהן זמן רב עד שתמאסנה בהם, וכך היו מתחמקים מתשלום תוספת הכתובה.

בית הדין מדגיש כי לא כך יהיה במקרה בו האשה היתה הראשונה שטענה כי איננה מעוניינת בבעלה, שאז כופין הבעל בגט היות ויש פה עיגון האשה, אך הבעל פטור מתוספת כתובה, היות ולא הוא גרם לנתק ולעיגון. כאם תתקבל טענת הבעל "" דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה" בית הדין מבהיר כי גם במקרה בו הבעל הוא שגרם לנתק ולגירושין, ולכן חוייב בגט ותוספת כתובה, אף האשה תחוייב בגט כדי שהבעל לא יהיה מעוגן בנסיבות שכאלה.

בסיום פסק דינו, מציין בית הדין כי אם הבעל יוכיח כי שילם לאשה סכומי כסף על פי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, סכומים שאינו חייב בהם על פי ההלכה, יחליט בית הדין על קיזוזם מסכום הכתובה.

פגישת ייעוץ

04-6925187

077-9251870

טלפון נייד מזכירות המשרד: 053-2257044

04-6925708

hamam@hamam-law.co.il

המאם חליחל ג׳ורנו אוחנה ושות׳

סניף ראשי - צפת: ת.ד. 1028 רח' ירושלים 129

סניף עפולה: הרב לוין 13

סניף טבריה: בניין המילניום

סניף קרית שמונה: מרכז מסחרי


נשמח לענות לך בהקדם