התנגדות לצוואה – החברה ניצחה את המשפחה

                                           האחות של המנוח נגד החברה הטובה

הקדמה:

כל אדם המבקש כי לאחר פטירתו רכושו יחולק שלא לפי המנגון הקבוע בחוק הירושה שהוא סוג של ברירת מחדל הקובע את אופן החלוקה בין קרוביו , חייב לעשות כן באמצעות צוואה .

לאחר פטירת המצווה וככל שמי מיורשיו החוקיים לפי חוק הירושה, סבור כי נפגע מהוראות הצוואה, הוא יכול להגיש התנגדות לצוואה בפני הרשם לענייני ירושה אך עליו להוכיח כי קיים פגם בעריכת הצוואה המחייב את ביטולה ואין עסקינן במהלך קל נהפוכו המדובר בהליך קשה ביותר שלרב דינו להיכשל , אלא אם כן יוכיח המתנגד כי אותו פגם נטען מחייב התערבות בית המשפט וביטול הצוואה.

העילות לביטול הצוואה מגוונות הן, והחל בין היתר מאי מילוי דרישות לפי החוק לעניין הצוואה כגון חתימת העדים ו/או זיוף ו/או חוסר כשירותו של המצווה וכלה בהשפעה בלתי הוגנת על המנוח ו/או התערבות בעריכת הצוואה וזאת רק רשימה חלקית כאשר החוק מסדיר שורה של סעיפים העוסקים בדבר.

כאמור משהוגשה התנגדות הכל עובר לפתחו של בית המשפט הדן בנושא כבכל תיק משפטי ומעניין טכני של קבלת צו פורמאלי הצדדים עוברים להליך משפטי ארוך וסבוך.

אחת העילות המורכבות היא עילת ההשפעה הבלתי הוגנת שהגדרתה רחבה ותלויה בנסיבות העניין על פי פרמטרים שונים שיש להוכיח על מנת להרים את הנטל ולקבוע כי הצוואה אינה בת תוקף.

והנה המקרה של השבוע:

חגי ז"ל הלך לעולמו בשנת 2018 בגיל 65 כשהוא ערירי וחי בגפו בקיבוץ בצפון הארץ .

חגי הותיר מאחוריו את דינה אחותו ואחיינים ילדיו של אחיו ז"ל שהלכה למעשה הם יורשיו לפי חוק הירושה .

בחייו סבל חגי מפיגור קל ויחסיו עם אחותו ואחייניו לא היו בין הטובים בעוד הם לא פעם לעגו לו למצבו והתנהגותו .

להבדל בקיבוץ חגי רתם קשר הדוק עם מיטל שכנה ידידת נפש של אמת שאף התחבר לילדיה שתמיד אירחו לו חברה .

והנה להפתעתם של אחותו ואחייניו לאחר פטירתו גילו כי חגי ערך עוד לפני כשמונה שנים, צוואה בה הוריש את כל רכושו שכלל כספים ודירת מגורים לילדיה של מיטל כאמור חברתו היקרה והאהובה.

אחיינו ואחותו של חגי המנוח הגישו התנגדות כחוק בטענה מרכיזת אחת לפיה מיטל מצאה לה טרף קל והיא בודדה את חגי מכל הסביבה בין היתר מהם ומכל יתר השכנים והחברים והכל בכוונה תחילה בכדי לשכנעו לערוך עבור ילדיה את אותה צוואה תחת השפעה בלתי הוגנת בעודו תלוי בה ובעזרתה לאור המרחק של אחותו ואחייניו ממנו .

אחותו של חגי הטעימה כי מיטל ניצלה את הפגיור ממנו סבל חגי אחיה וגרמה לו לעשות את דברה ולא בכדי הוא שלל את קרוביו מירושה חרף יחסיהם הטובים לטענתה.

היורשים ילדיה של מיטל הכחישו נחרצות את הטענות כנגדם וכנגד אמם וטענו שהמנוח היה עצמאי ומוקף חברים למכביר ואילו אחותו ואחייניו לעולם לעגו לו והתייחסו לו בהתנשאות וזלזול , וכי להבדל אמא שלהם הייתה לו חברת ילדות לאורך שנים שסייעה לו בחיי היומיום במסירות ללא תמורה והוא אף מינה אותה כאפוטרפוסא לענייניו הרפואיים כשחלה ולא סמך על אחותו דבר המלמד על קרבתו אליה מה גם שאמם והם לא ידעו על הצוואה כאמור נשערכה 8 שנים לפני כן עד לחודשיים לפני פטירתו עת ביקש מיוזמתו למסור לה העתק ממנה דבר שהפתיע אותה והסביר כי עשה כן כאות תודה על היותה שם בשבילו בכל ימי חייו .

התיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת שבסופו של יום דחה את ההתנגדות והורה על מתן צו ליום הצוואה וקבע חד משמעית כי " זה היה רצונו ואותו יש לכבד".

כב' השופט מחמוד שדאפנה לאחר ששמע את הצדדים ואת עדיהם, קבע כי לא הוכחה כל השפעה לא הוגנת על המנוח הזמן עריכת הצוואה וכי שמהתיעוד הרפואי עולה בבירור כי הפיגור הנטען של המנוח היה קל עד מאד ולא השפיע כלל ועיקר  על הכשירות שלו לצוות, ואף למד מחבריו על היותו עצמאי בדעותיו והחלטותיו .

כב' השופט דחה בין היתר את  הטענה שהמנוח פיתח תלות בחברתו מיטל וקבע כי מהעדויות שהובאו בפניו אכן היה מדובר בחברות נפש וידידות עמוקה לאורך שנים והיא אכן דאגה לו במסירות באופן יומיומי אבל הוא לא היה תלוי בה באופן בלעדי, בעוד היו לו חברים נוספים והוא ממש לא היה מנותק מהסביבה, ואילו הנתק הנטען מבני משפחתו נבע ממערכת יחסים מורכבת וקשה וסלידה מהם לאורך השנים בשל יחסם המשפיל כלפיו והיה אך טבעי שלא יוריש להם דבר.

בסופו של יום ולאחר שקבע כי למיטל גם לא הייתה כל מעורבות בעריכת הצוואה קבע השופט כי "שוכנעתי מכל הנסיבות לעיל, כי המנוח ביקש בצוואתו לתת ביטוי להכרת התודה ולהערכה שהוא חש לגב' ש' ובני משפחתה עבור היחס, הדאגה והעסקה שהעניקו לו במשך השנים… זה היה רצונו ואותו יש לכבד" ומשכך ההתנגדות נדחתה הצוואה אושרה והאחות והאחיינים חוייבו בסך של 15000 ₪ הוצאות משפט .