אלימות – כתובה – פיצויים

                                                          על האלימות ועל הכתובה

הקדמה :

עם גירושי הצדדים כל צד טוען את טענותיו בנוגע לכל נושא העומד על  הפרק לרבות בשאלת משמורת ומזונות ילדים ובשאלת חלקות הרכוש , נושאים אלו יכולים להתברר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני לפי הכלל של "מירוץ הסמכויות" הקובע סמכות לערכאה אליה פנה בעל הדין הראשון בתביעתו.

יש לציין כי כיום חוקק חוק חדש שלפיו די בהגשת תביעה ליישוב סכסוך באחת הערכאות כדי לתפוס סמכות אך זאת בתנאים מסוימים לגבי אופן המשך ההליך כולל קביעת מועדים ברורים לנקיטת פעולות נוספות ואין די בעצם הגשת הבקשה לעיל כשלעצמה . במסגרת הליך זה ינסו הצדדים להגיע להסדר פשרה תוך כדי שהם נאלצים כל אחד לחשוף את כל הקלפים שיש בידיו בפני רעהו כאשר למעשה אין סמכות בידי המגשר לפסוק במחלוקת כשלעצמה.

מה שכן נושא הגירושין והכתובה הוא נושא ייחודי תמיד לבית הדין הרבני ושם ים של טענות משני הצדדים מציף את הדיינים בכדי לשכנע לחייב או לפטור את הבעל לעניין הכתובה.

נשים רבות סבורות בשוגג כי הגשת התביעה על ידי האישה לגירושין תמיד גורמת לה להפסיד את זכותה לכתובה דבר שאין לו כל בסיס משפטי, בעוד העיקר לעניין הזכאות הוא עילת הגירושין ומי האשם בפירוק התא המשפחתי? מאידך בעל המגיש תביעה לגירושין ואין לו ממש כנגד אשתו בדרך כלל מחויב בכתובה כמעט באופן וודאי.

והנה המקרה של השבוע:

בשנת 1999 מוטי וחווה נישאו בששון ובשמחה והם הביאו שני ילדים לעולם במשך 13 שנות נישואיהם.

בשנת 2012 הגישה חווה תביעת גירושין לבית הדין הרבני בנתניה, והיא תבעה  גם לחייב את מוטי  לשלם לה את הכתובה בסכום של 101,000 ₪ .

חווה תיארה בכתב התביעה מסכת  התעללות נפשית ופיזית קשה שהלכה והחריפה עם השנים, כאשר השיא היה לפני כשש שנים עת מוטי היכה אותה ואיים לרצוח אותה על רקע חשדותיו כי היא בגדה בו, כל זאת כאשר לא היה ספק שהוא זה אשר בגד בה "על ימין ועל שמאל" ואף השתמש וסחר בסמים קשים בהם תירץ את התנהגותו המחפירה כלפיה.

חווה אזרה אומץ וסוף סוף הגישה תלונה במשטרה שהביאה למאסרו של מוטי למשך 7 חודשים לאחר שהודה בביצוע העבירות לעיל ומאז שחרורו מהכלא הוא מורחק מהבית.

הליכי גישור שיזמה חווה עם בעלה נכשלו באופן צורם מן הטעם הפשוט שאין בידי המגשרים או המפשרים עם כל הכבוד, הכח או הסמכות לכפות את מורת הדין על אף אדם להבדל מהסמכות המוענקת בלעדית לדיינים ולשופטים שזוהי עבודת קודש בעבורם כאשר דיני המשפחה לא בכדי נקראים "דיני נפשות".

מוטי האלים לא התנגד להתגרש, אך ביקש כתנאי בל יעבור שחווה תוותר על הכתובה כי לדידו היא זו שבגדה בו ואפילו יש לה  חבר קבוע , וכי היא מעלילה עליו עלילות שווא, עוד טען מוטי כי אין לו כסף לשלם לחווה בהיותו במצב כלכלי גרוע שלא לדבר על מצבו הנפשי הקשה.

כב' הדיינים הרב אברהם שינדלר, הרב רפאל י' בן שמעון והרב יאיר לרנר דחו על הסף את טענותיו של מוטי בדבר עלילות השווא של חווה לאחר שזה הורשע במשפט פלילי ואף ישב בכלא על עבירות האלימות מנחת זרועו הקשה.

הדיינים הדגישו כי ההלכה היהודית אוסרת על הבעל לנהוג באלימות כלפי אשתו ואף מוקיעה שימוש וסחר בסמים.  עוד קבעו הדיינים פה אחד כי אורח החיים הזה מהווה עילה מספקת לחייב את הבעל לתת לאשתו גט ולשלם לה את הכתובה על אף שהיא זו שהגישה את תביעת הגירושין כאשר בנסיבות בהן מדובר בבעל אלים ומסומם, הסובל מבעיות נפשיות, לא ניתן לראות בעצם הגשת התביעה כוויתור על דמי הכתובה, ואלה ישמשו למעשה כפיצוי על השנים הקשות שעברה.

וכדברי הדיינים : "האישה קצה באלימות הבעל, ובעברו הפלילי, וכן במצבו הנפשי הקשה" והם חייבו את מוטי לתת לגט בהקדם ולשלם לחווה את מלוא כתובתה לעיל.

מכאן יחל מאבק חדש של סנקציות שיוטלו על מוטי בכדי לגרום לו ליישם את פסק הדין ולתת לחווה העגונה הגט המיוחל ודומה כי אדם שאין לו מה להפסיד עלול שוב להיות בין כותלי הכלא רק משאינו מסכים לתת גט.

יוער כי חווה יכולה עדיין להגיש תביעה נזיקית נפרדת כנגד מוטי לחיובו בפיצויים בגין האלימות שהייתה מנת חלקה, ובנוסף תביעה בגין נזקי העגינות ככל שמוטי לא ימלא אחר חיובו בגט. אין לי ספק כי הסכום שייפסק לטובתה של חווה יעלה בהרבה על סכום הכתובה לעיל ויתווסף לו.

נקודת האור היחידה למימוש חיוביו של מוטי כלפי חווה דווקא הודאתו כי הבית בו היא מתגוררת עם ילדיהם הוא שלו בירושה מסבו עליו השלום ולמזלה של חווה… במלים פשוטות הבית הלך עליו.