"כל כלב בייג'י יומו" – הבעל נגד הכלב

הקדמה:

ברגיל בתי המשפט למשפחה מתעסקים בשאלות ובנושאים ברומו של העולם המשפחתי העומד בפני פירוק , אלא שדומה שאין רגל דל ותמיד יש מה לחדש .

אין חולק כי לבעל ולאישה זכות מגורים בביתם המשותף עד פירוק השתיוף בו או עד הגירושין ולכל אחד שמורה גם הזכות לאפשר כניסת מי מטעמו מבני משפחתו להתארח בבית כמי שמחזיק במחצית הזכויות בנכס אך גם באותה המידה יש לו הזכות לבקש צו האוסר כניסת אדם מסויים כי יש בכניסתו אל ביתו ומבצרו משום פגיעה בזכויותיו בין השאר זכותו לחיים שלווים וכמובן שהההכרעה נתונה בידי בית המשפט הבוחן כל מקרה לגופו.

בנוסף ברב התיקים המחלוקת בין ההורים היא סביב אחזקת ילדהים אך כבר היו בעבר שורה של פסקי דין שקבעו חלוקת זמנים גם עם בעלי חיים שבאחזקת המשפחה בדרך כלל כלב או חתום וכמה שהדבר נשמע הזוי לחלק מהקוראים הרי לאוהבי בעלי החיים הדבר מאד קריטי ואינו פוחת בחשיבתו מנושא זמני השהות עם הילדים.

בכתבה זו ודומה כי בפעם הראשונה בית המשפט נאלץ להכריע בשאלה של איסור כניסת בעלי חיים לבית המשותף לבקשת אחד הצדדים שאינו רווה נחת מכך .

והנה המקרה של השבוע:

יורם ויפית בני זוג מסוסכים המנהלים מאבק משפטי עיקש סביב חלוקת רכושם בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

יום בהיר אחד עם שובו של יורם אל ביתם המשותף והאהוב הוא גילה לתדהמתו כי בתוך הבית מסתובבים לו שני כלבים "שובבים" נובחים ללא הרף גורמים לנזק ואף אחד מהם הרגיש הכי בבית ועושה את צרכיו בסלון מול עיניו של יורם .

יורם שאינו חובב בעלי חיים בכלל וכלבים פרט דבר שהיה ידוע לאשתו "האהובה" לא השלים עם רוע הגזרה וניבה בכל דרך לשכנע את יפית לפחות שתוציא את הכלבים אל החצר אך כל פניותיו היו לשווא והיא בשלה והזמינה אותו "לעוף" מהבית אם לא נאה לו המצב.

יורם אכן שמע בעצתה של יפית ועף הישר אל בית המשפט לענייני משפחה בנצרת שם הגיש בקשה בהולה במסגרתה עתר כי יינתן צו עשה מיידי האוסר על כניסת הכלבים את תוך כותלי הבית ואף לא בגינה או בחצר של הבית משאין הוא יכול לדור בכפיפה אחת עם בעלי חיים.

יורם שהוא אדם דתי להבדל מיפית שחזרה בתשובה הטעים בבקשתו כי מגורים עם בעלי חיים מנוגדים לאמונה שלו כפי שהורגל מינקותו וכי לא רק שהכלבים גורמים נזק בלתי הפיך ומהווים מטרד אלא ששהותם בבית גורמת לפגיעה באמונה שלו וכי יפית שמעולם לא הכניסה כלב או כל בעל חיים אחר לבית במשך יותר משני עשורים עושה כן כרגע רק כדי להמאים את חייו בבית ולגרום לו לעבור להתגורר במקום אחר עד אשר יסתיימו ההליכים בין השניים בין היתר כאמור בעניין הבית.

יפית מאידך טענה כי זכותה ככל האדם לעשות שימוש בחלקה בבית ולהכניס אליו כל אדם או כל בעל חיים בו היא חפצה וכי היא אין חייבת דין וחשבון ליורם שכיבדה את רצונו עד כה ולא החזיקה בבעל חיים בבית בניגוד לרצונה היא וכי כעת הגיעה השעה שהיא תהנה מאהבתה לכלבים וכי אין לבית המשפט כל סמכות למנוע ממנה זאת , מה גם שלדידה הכלבים שומרים עליה מאלימתו של יורם כלפיה .

כב' השופט מחמוד שדאפנה בפניו נדון המקרה קיבל את עיקר בקשתו של יורם והורה ליפית להוציא את הכלבים מהבית ולכל היותר תהיה רשאית להחזיק בהם קשורים בלבד בחצר האחורית של הבית ולא בגינה הקדמית בכדי לצמצם ככל הניתן הפגיעה ביורם מחד ולתת לה הזכות ליהנות מהכלבים מאידך, ואף ראה במעשיה של יפית לחומרא ודימה אותם להכנסת גבר  זר לבית וכדבריו : "מאחר והצדדים הינם בעלים במשותף של הבית ולשניהם זכויות בבית, זכותו של המבקש כבעלים בבית לדרוש לא להכניס כלב לתוך הבית. הדבר דומה להכנסת גבר זר לבית, כאשר אין חולק כי לבעל זכות למנוע זאת מהאישה".

כב' השופט מחמוד שדאפנה סקר באופן נרחב את ההתייחסות לכלב לפי ההלכה היהודית ואף לשם ההשוואה בדין המוסלמי ומצא כי בשתי הדתות נקבע כי מותר לגדל כלב לצורך שמירה, ובלבד שיהיה קשור ולא יזיק לזולת "עם זאת, כמובן, ניתן לדייק מלשון הגמרא, שיש כלב 'רע' וכלב שאינו רע, ולא אסרו לגדל אלא 'כלב רע'… הדין המוסלמי, כמו היהדות והנוצרות, מלמד כי יש להיות רחמים עם כל היצורים ובעיקר על בעלי חיים. יחד עם זאת, רוב המלומדים המוסלמים של כל האסכולות סבורים כי כלב הוא חייה טמאה (נג'ס)".

עוד קבע השופט כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי שהייתם של הכלבים בתוך הבית גורמת למטרד ומפריעה מאוד לנתבע לנהל אורח חיים תקין ונורמלי. מהסרטונים שהוגשו רואים ושומעים את התנהלות והתנהגות הכלבים בתוך הבית, הנביחות, הלכלוך והיעדר הסדר והניקיון".

כב' השופט תהה כל טענותיה של יפית וכאילו הכלבים בין רגעו הפכו להיות הכרחיים בחייה שעה שבמשך 24 שנות נישואין לא היה בעל חיים בבית וכך גם דחה טענתה לגבי הצורך שלה בכבלים בכדי לשמור עליה מפניו של יורם וכאמור קיבל את בקשתו של יורם שניצח את הכלבים.