מתגרשים ? לא רק חצי זכויות גם חובות

              הבעל פשט רגל – האישה ביקשה חצי מהעסק = תשלם חצי חובות לנושים

הקדמה:

חוק יחסי ממון בין בי זוג קובע את אופן חלוקת הרכוש המשותף בין הבעל לאישה במעמד הגירושין כאשר ידוע לכל כי כל נכס שנרכש במהלך הנישואין, להבדל מזה שניתן במתנה או בירושה למי מהם מתחלק בחלקים שווים בין שניהם ולא משנה מי שילם את תמורתו או על שם מי הוא רשום.

החוק עוד קובע כי נכס הנרשם על שם שני הצדדים בפועל גם אם מקורו בנכס מלפני הנישואין ו/או בנכס שניתן בירושה, הופך להיות משותף מעצם הרישום כך גם כספים המופקדים בחשבון בנק משותף וכך גם דירת מגורים או כל נכס אחר בר רישום.

השיתוף בין בני זוג הוא לא רק בזכויות אלא גם בחובות בזמן הנישואין כמובן שהרי לא יעלה על הדעת לחלוק רק ברווח ולא בהפסד .

ברב המקרים כשיש זכויות כל צד טוען כי מגיע לו מחצית אך כשיש חובות מנסה הצד הלא רשום לטעון כי החוב אינו שלו אלא אישי של הצד השני דבר שלפי הדין אפשרי הוא אך לא קל להוכחה לדוגמא הימורים .

.האמור לעיל יפה ליחסים הפנימיים בין בני הזוג והשאלה שעלתה בכתבה זו היא האם צדדי ג' מה שנקרא נושים של אחד מבני הזוג יכול לתבוע מבן הזוג השני שאינו רשום בספריהם כחייב מחצית מהחובות של רעהו מכח האמור לעיל.

והנה המקרה של השבוע:

משה ויהודית בנו זוג שנישאו בשנת 1967 ושרדו יחדיו שנים רבות עד 2013 במהלכם ניהלו חיים ברמה גובהה בעיקר לאור עסקיו המשגשגים של הבעל.

לדאבון הלב שנה טרם הנישואין מצב עסקיו של משה התדרדר עד כדי פשיטת רגל ותביעות בסכומי עתק של מיליוני ₪ שהוגשו כנגדו.

משה ניהל את עסקיו בעצמו בין השאר באמצעות חברה בה רק הוא היה בעל המניות ועל כן נושיו מי שהוא חייב להם מיליונים לא יכלו בפועל להגיש כנגד אשתו כל תביעה כי היא לא הייהת רשומה בספריהם כחייבת בפועל.

ברם יהודית עצמה הגישה תביעה בבית המשפט לענייני משפחה כנגד משה שם תבעה מחצית מהזוכיות ברכוש שהוא צבר בכלל הרכוש כולל בעסקיו .

נושיו של משה שמחו עד מאד שיהודית הגישה את התביעה ומייד הגישו כנגדה תביעה לפיה טענו כי מהרגע שהיא טוענת בעצמהה לזכויות ברכוש של בעלה הרי ברור שהיא חייבת גם בחובות של בעלה מכח חוק יחסי ממון ולמרות שהחוק מסדיר זכויות פנימיות של בני הזוג הרי בנסיות הם כן רשאים לתבוע אותה וכך הוגשה תביעה נגד יהודית בסך של 2.6 מליון ₪ מנושה אחד מבין שורה של נושים להם חייב משה כ 47 מיליון ₪ בגין ניהול פעולותו העסקית.

בינתיים בהליכי פשיטת הרגל זכה משה להפטר מותנה בשנת 2020 ואילו בית המשפט לענייני משפחה .

בית המשפט המחוזי שדן בתביעתו של הנושה כנגד יהודית מחק את התביעה על הסף. בפסק הדין נכתב כי הסדר "איזון המשאבים" הקבוע בחוק יחסי ממון חל במישור היחסים הפנימיים שבין בני הזוג, ואינו מקנה לצד שלישי זכות כלשהי כלפי בן הזוג שלא נטל על עצמו התחייבות כלפיו.

הנושה לא אמר נואש והגיש ערעור לבית המשפט העליון בירושלים והטעים כי לא יעלה על הדעת כי יהודית עצמה תטען לחצי הזכויות ומאידך תתעלם מחצי החובות וכי מעצם הצהרתה שלה ותביעתה כן ניתן לתבוע אותה במחצית חובותיו של משה .

בית המשפט העליון קיבל את הערעור. שופטי העליון קבעו שהנושים יכולים לתבוע מהגרושה השתתפות בחובות אם יוכיחו כוונת שיתוף ספציפית.

בערעור טענו הנושים כי אין מקום לקביעה גורפת  לפיה חוק יחסי ממון מסדיר יחסים רק בין בני הזוג ולא בינם לבין צדדי ג' והם הם הדגישו כי נוכח עמדתה של יהודית עצמה במסגרת הליך פשיטת הרגל של משה, על פיה היא זכאית למחצית מהנכסים, היה מקום לחייבה גם במחצית מהחובות.

יהודית טענה מנגד כי לנושים לא עומדת כל עילת תביעה מכוח חוק יחסי ממון. היא הוסיפה כי מדובר בחוב אישי מובהק של משה בעלה לשעבר ולא בחוב שנוצר לצרכים השוטפים של משק הבית.

כב' השופט דוד מינץ הבהיר בפסק דינו כי במשטר יחסי ממון לפי החוק, אין שיתוף כללי של בני הזוג בחובות האישיים של בן זוג אחד. אולם, נושה יכול לעורר טענה של שיתוף בחובות כפי שבן זוג יכול לעשות כן זאת אם הוּכחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים, או כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, לשיתוף בחובות.

כב' השופט קבע כי יש ממש בדברי הנושים כי ככל שהאישה טוענת לזכויות בחצי נכסי הגרוש, ובכלל זה נכסים שנצברו מפעילות עסקית שביצע, יש מקום לבחון חיובה גם בחובות שהצטברו במסגרת אותה פעילות.

שני שופטי ההרב ב' השופטים ניל הנדל ויוסף אלרון הצטרפו לפסק הדין.