מתגרשים ? מתחלקים גם בחובות

                             הבעל צבר חובות – האישה תישא בחצי

הקדמה:

חוק יחסי ממון בין בי זוג קובע את אופן חלוקת הרכוש המשותף בין הבעל לאישה במעמד הגירושין כאשר ידוע לכל כי כל נכס שנרכש במהלך הנישואין, להבדל מזה שניתן במתנה או בירושה למי מהם מתחלק בחלקים שווים בין שניהם ולא משנה מי שילם את תמורתו או על שם מי הוא רשום.

החוק עוד קובע כי נכס הנרשם על שם שני הצדדים בפועל גם אם מקורו בנכס מלפני הנישואין ו/או בנכס שניתן בירושה, הופך להיות משותף מעצם הרישום כך גם כספים המופקדים בחשבון בנק משותף וכך גם דירת מגורים או כל נכס אחר בר רישום.

השיתוף בין בני זוג הוא לא רק בזכויות אלא גם בחובות בזמן הנישואין כמובן שהרי לא יעלה על הדעת לחלוק רק ברווח ולא בהפסד .

ברב המקרים כשיש זכויות כל צד טוען כי מגיע לו מחצית אך כשיש חובות מנסה הצד הלא רשום לטעון כי החוב אינו שלו אלא אישי של הצד השני דבר שלפי הדין אפשרי הוא אך לא קל להוכחה לדוגמא הימורים .

לפי הדין ניתן תמיד לטעון לחלוקה לא שוויונית אך בפועל המקרים בהם נעשית חלוקה לא שווה הם החריג והכלל הוא כי החלוקה תהיה שווה בזכויות ובחובות כאחד.

והנה המקרה של השבוע:

מנחם ורינת בני זוג מזה 40 שנה ולהם ארבעה ילדים הגיעו לפתחו של בית הדין הרבני בירושלים עקב סכסוך שפרץ ביניהם והיה ברור כי חייהם המשותפים הגיעו למבוי סתום ואין סיכוי לאחות את הקרע.

בהמלצת בית הדין בני הזוג התגרשו זמ"ז אך נותרה שאלת חלוקת הרכוש המשותף פתוחה להכרעת בית הדין .

במסגרת הטענות בהקשר של חלוקת הרכוש המשותף התברר כי על שמו של מנחם לבד חובות בשווי של כ- 700,000 ₪ שלטענתה של רינת לא ידעה מהם וכי נצברו על ידו עקב הימורים והוצאות אישיות בגין בילויים אף עם שנים זרות.

מנחם הכחיש את טענותיה של רינת והטעים כי החובות נצברו בעיקר בשל שיפוץ מסיבי שעשו לביתם בסך של למעלה מחצי מליון ₪ והוצאות כלכלה גבוהים בממוצע של 17000 ₪ בחודש בשל רצונה של רינת לחיות ברמה טובה.

בית הדין הרבני מינה אקטואר שערך חוות דעת ואכן תהה על היווצרות החוב והטיל ספק בטענותיו של מנחם שמא מקור החוב בהשקעה בבית משלא נמצא תיעוד שיחזק את טענותיו.

רינת ביקשה כי בית הדין יחריג את החובות מהאיזון הכולל ויעשה שימוש בסמכותו לחלוקה לא שוויונית בכדי לעשות צדק עמה ולמנוע העוול שמנסה מנחם לגרום לו במכוון.

בית הדין הרבני קיבל בסופו של יום את הטענות של מנחם כי כן רינת  חייבת במחצית מהחובות שנוצרו עבור התא המשפחתי. הדיינים קבעו בדעת רוב כי רינת לא הוכיחה את טענותיה לעיל וכי בהתאם לחוק יחסי ממון היא אחראית גם לחובות.

יוער כי במסגרת הבדיון הודתה רינת כי היא חתמה בעבר בפני עו״ד על מסמך שמסמיך את בעלה לטפל בכל העניינים הכספיים של הצדדים.

כב' הרב מרדכי רלב״ג כתב כי הואיל ובמהלך חיי הנישואין רינת סמכה את ידיה על בעלה בכל העניינים הכספיים ואף חתמה על מסמך שמייפה את כוחו לפעול ככל הנראה בעיניו, יש לקבוע כי היא נתנה בו אמון ואי אפשר ליטול בחזרה אמון זה בלא ראייה ברורה, מה שלא נעשה.

עוד הטעים כב' הדיין כי על אף שהאקטואר מצא כי גרסתו של מנחם אינה אמינה ולא ייתכן שהוצאו כאלה סכומים על שיפוץ הדירה ועל המחייה השוטפת, עדיין אין בדל ראיה שחוב מסוים נוצר לצורך דברים שאינם משותפים כגון הימורים, בילויים אישיים וכו׳.

הדיין כתב כי לפי הרציונל של חוק יחסי ממון יש להשית את החובות שנצברו במהלך החיים המשותפים על שני הצדדים במשותף כפי שרינת גם זוכה במחצית הדירה בגינה שילם לבדו את המשכנתא והיא גם תקבל חלק מהפנסיה שלו וכדברי הדיין : ״לא מתקבל על הדעת שהאישה רק תרוויח ממעשיו של האיש ולא תישא בחובות שיצר״.

כב' הרב דוד שני הצטרף לפסק הדין. הרב חיים ו׳ וידאל סבר בדעת מיעוט כי אין להשית על רינת את מלוא החובות אלא רק רבע מהם, בין היתר, מכוון שהמנחם חייב במזונות אשתו וילדיו וחובות שנוצרו כתוצאה מכך מוטלים עליו בלבד.

בסופו של דבר דעת הרב מכרעת ורינת תישא במחצית החובות מתמורת הבית המשותף.